מהר"ם שיק חושן משפט קנג

תשובה א'

בקהילה שהסכימו אלופי הקהל לערוך הנתינה לצורכי הציבור לג' חלקים עניים ובינונים ועשירים ונבחרו לזה י"ג אנשים עם הראש הקהל ואחרי גומרם ההערכה ערערו ששה בינונים משאר הקהל שאינם רוצים ליתן כפי אשר שתו עליהם הנבחרים הנ"ל. וגם ב' עשירים מן הנבחרים עצמם לא הסכימו והמה מערערים על שהאמידו אותם בערך עשירים והם אינם אלא בערך בינונים. ובאה השאלה אי מצרפינין הנך שנים להששה והם הרוב נגד הנבחרים. ואי מצרפינין אי לא נצרף גם עניים שכלם מסכימים עם שאר הנבחרים ושוב הוי רובא עכ"ל השאלה

והנה אי משום צירוף פשיטא לן דעדיין נשאר רוב דהרי העשירים מסכימים על כל הנעשה מן אלופי הקהל והנבחרים אלא על של עצמם יצאו לחלוק. והששה הבינונים אדרבה הם מסכימים על מה שעשו אלופי הקהל והנבחרים ורק ג"כ לעצמם הם דורשים לשנות וא"כ לעולם הוי רוב דבכה"ג דינו כרוב כמבואר מדברי הרי"ף בחולין פ' אלו טריפות בשמעתין דגלודה שכ' הרי"ף לפי מה שביארו המפורשים דמצרפין הנך שאמרו דבעי' שיור במקום ידוע אע"ג דהם מחולקים במקום עיי"ש וא"כ הכא נמי כאן

אלא דכל זה אם הי' הדין דבכה"ג אזלינין בתר רובא אבל הרי הר"ת ומהר"מ ב"ב המובא במרדכי פ"ק דב"ב חולק על ראבי' וס"ל דהא דבני העיר רשאין להסיע על קיצתן היינו אם הסכימו מעיקרא אבל בלא"ה אפילו א' יכול לעכב וכעין דאמרי' במשנה א' ריש פ"ד דפאה דאפילו תשעה ותשעים אומרים לחלק וא' אומר לבוז שומעין לזה שאמר כהלכה. ולזה הסכים נמי בתשובת מרן הגאון זצ"ל בחח"מ סי' קט"ז ובכמה תשובות מיהו כ' שם בתשובה דהמנהג בכל גלילות אלו דאזלינין בתר הרוב דלולא כן א"א להעמיד הדבר על מכונו. ולכאורה דבריו סותרין לתשובה שם סי' קי"ז. ונראה דבסי' קט"ז עיקר טעמו כמ"ש שם כיון דמעיקרא נראה דגם המערערים הושוו על הנבחרים ועוד טעמים עיי"ש

וא"כ ה"נ בנידון שלנו נראה לפי טענותיהם דהם מסכימים לגוף הערך לחלק ג' חלקים אלא שבשיעור הם מחולקים וא"כ לא מבעי' הנך ב' עשירים דאי אפשר לחושבם מערערים דהרי הם קיימו וקבלו כל התקנה והערך אלא שהם על עצמם אומרים שאינם בערך הזה שאמדום והרי הנבחרים לא נבחרו אלא להעריך אחרים. אבל לעצמם הרי הם נוגעין ובעלי דברים והוי כאלו פירשו שבבואם לערוך את כל אחד ואחד מהנבחרים יעמוד הוא מנגד ואין לו רשות לומר בזה דעתו אלא כפי מה שיערכו האחרים אותו. וא"כ נגד עצמם אין להם דיעה ונגד האחרים הרי הסכימו כולם. אלא דגם הששה הבינונים אם כבר הסכימו על הנבחרים ועל גוף החילוק לג' מערכות אז בוודאי כמו שאנו שומעין את ערעורם ה"נ נוכל לצרף את כל הקהל העניים ועדיין נשארו צד אלופי הקהל וטוביהם רובא מעליא

מיהו כבר כתבתי דזה שנלך בתר הרוב אינו ברור נהי דבתשובת פנ"י בחאו"ח סי' ד' כ' בפשיטות לענין חלוקי ביהכ"נ אזלינין בתר רוב והביא דברי הריב"ש בסי' רמ"ט שכ' ג"כ דרשאין להסיע על קיצתן אזלינין בתר רוב. אבל באמת לא הבנתי דברי הפנ"י דהרי אמרי' בע"ז דף ע"ב כדשיימי ד' אמרי' דווקא כולם וכן הביא בש"ע חו"מ סי' י"ב סעי' י"ח לענין פשרנים. מ"מ מצד מנהג שכ' מרן זצ"ל אפשר שהולכין בתר רוב לכ"ע. אבל כבר כתבתי שאין כל הענינים שווין בזה ובשארי תשובות כתב מרן זצ"ל דלא אזלינין בתר רוב ולכך טוב לפשר וכ"כ מרן זצ"ל בעצמו שם בסי' קט"ז דבעינן ג"כ הסכמת חבר עיר עיי"ש. והנראה לפי ענ"ד כתבתי הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ב' שיל"ת חוסט יום ב' כ"ה סיון תרל"ב לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מו"ה אהרן דוד נ"י האבדק"ק יארמיט יע"א

ע"ד תורה אשר האריך פר"מ נ"י ע"ד הפלפול שהיו בינינו בפעסט כי אני אמרתי דמה שכ' בתקנות שאם יסרב אחד לברר לו ב"ד אז הדורכפירונג"עס קאממסי"אן יבררו ב"ד והם ידונו את' המסרב שלא בפניו דדבר זה אינו ראוי עפ"י דין תורה. דכן הוא בדיניהם אבל בדיני ישראל אנו מוצאים שכופין אותו או בנידוי או בחרם ובשוטין או ע"י גוים שיכפוהו עשה מה שישראל אומר אבל לדון שלא בפניו לא שמענו ופר"מ נ"י האריך דאדרבה הא עדיפא מכפי' ע"י גוים וכדי לבוא על האמת אמרתי לברר דברי

הנה בחו"מ סי' י"ח סעי' ו' פסקינין דבדיני ממונות ב"ד פוסקין שלא בפני בע"ד והסמ"ע שם ובש"ך סי' י"ג ס"ק ח' הקשו דדברי הש"ע סותרין דבסי' י"ג קי"ל דבעי' שיהיו הבע"ד עומדין לפני הדיינים ותי' דוודאי בהטענות צריכין שיעמדו לפני הדיינין. אבל הגמ"ד והפסק יוכלו לפסוק שלא בפניהם וכן נראה מלשון השמ"ק בב"ק דף קי"ב. והתומים שם הסכים להב"ח שלכתחילה בעינין בפניהם אבל אם א"א בדיעבד סגי שלא בפניו. ובקצה"ח הביא ראי' להב"ח מהא דיורדין לנכסיו שלא בפניו ואפי' ביתומים אמרינין דרק משום צררי אין נזקקין ותיפוק לי' משום דיתמי לשלא בפניו דמיא. ואני לא הבנתי ראי' זו דהרי מקור דין זה דבעינין שיעמדו לפני הדיינין הוא מדברי הריטב"א המובא שם בבדה"ב והם דברי הריטב"א ספ"ק דמכות שכ' בהדיא דמקרא ילפינין דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד'. שני אנשים אלו העדים אשר להם הריב אלו בעלי דינים לפני ד' אלו הדיינים. והא דמהני אנטלר היינו משום דאינהו כבעלי דבר: ושלוחם כמותם יעיי"ש. והרשב"א בב"ק דף קי"ב ע"ב כ' על הא דאמרינין שם דאין מקיימין השטר שלא בפניו לר"י משום דכתיב והועד בבעליו והקשה הרשב"א א"כ אפילו בהלכו למדה"י נמי. ותירץ כיון דבדיני ממונות לא כתיב אלא בד"נ דמיתת שור כמיתת בעלים וע"כ בממון הוא רק מדרבנן ולכך הקילו היכא דא"א ואפטרופס כבעלים דמי יעיי"ש

וא"כ מבואר היטב דברי הש"ע דבוודאי לענין תחילת דין בשעה שטוענים כתיב גם בדיני ממונות ועמדו כו' דבעינין הבעלי דינים לפני הדיינין וכיון דבגופי' כתיב מעכב וכ' הרשב"א סי' אלף קי"ח דבשעת גמר דין איכ"ל כיון דקרא ועמדו דמיירי בשעת הגדת העדות שהוא לענין העדים כגמ"ד ולענין הבע"ד כתחילת דין ויש סברא לחלק ואיכ"ל דווקא בשעת הטענות ואכתי מנ"ל בשעת גמ"ד ואם נימא דצריך לפניו ע"כ ממיתת השור יליף וכיון דיש לחלק כמ"ש הרשב"א שם בתשובה לא אמרי' בי' משפט אחד כמ"ש התוס' בריש פרק אחד דיני ממונות ולכך פסק דהפסק דין א"צ להיות לפניו אבל שעת הטענות הא מקרא מפורש הוא בעדים זוממין בין בממון בין בד"נ. וא"כ לא קשה קושית התומים מסי' קכ"ד דנשים יקרות ות"ח הסופרי דיינים שמביאים טענותיהם לפני הב"ד הם שלוחי הבע"ד ומקרי לפניהם ומיושב קושית הקצה"ח דכל זה שייך בשעת הטענות אבל בשעת גמ"ד דפוסקין אפילו שלא בפניו ואנן קי"ל דמקיימין שטר שלא בפניו ולא צריך לפסק ההוא בפניו ולכך גובין בכה"ג

ובזה מובן היטב דברי הירושלמי בפרק הכותב על המשנה דף פ"ח דגובין שלא בפניו בשבועה ומוקי הירושלמי כשעמד בדין וברח דקאי לר"י דסובר דאין מקיימין השטר שלא בפניו ולכך מוקי כשעמד בדין לקיומא שטרא בפניו אבל אנן דלא קי"ל כר' יוחנן וסבירא לן דמקיימין השטר שלא בפניו וס"ל דזה מקרי כגמ"ד ולא בעי' בפניו ולכך אפילו לא הי' כאן בהעמדת הדין גובין. וזה כוונת האדרכתא שכותבין שלא בפניו שהרי לעולם קודם. האדרכתא צריך לפסוק דינו או לקיומי שטרא וכן פי' בנמוק"י בב"ק דף קי"ב ע"ב דכותבין אדרכתא היינו לבתר דקיימו שטרא שלא בפניו והוי כגמ"ד וזה לא בעי' בפניו וכן בכל מקום שנזכר אדרכתא ע"כ כבר פסקו הדין דאל"כ הוי לי' למימר דפוסקין דינו ואח"כ כותבין אדרכתא וכן מבואר מלשונו של הרמב"ם פכ"ב ממלוה

וכל זה ביארתי לפי דעת הסמ"ע והש"ך ושאר האחרונים שהביאו. אמנם אפי' להב"ח והתומים והקצה"ח שהסכימו עמו בדיעבד אפילו שלא בפניו מהני. היינו אם כבר שמעו טענותיו אפילו שלא בפניהם. אבל אם לא ידעו כלל טענותיו בוודאי אין דיניהם דין וכ"כ הכנה"ג סי' י"ז אות ל"א

וכל זה מעיקר הדין אמנם פר"מ נ"י אתא עלה מכח הפקר ב"ד הפקר ועל זה לא חלק אדם מעולם דאפילו שלא בפניו אם השעה צריכה יכולים להפקיר כדילפינין מקרא. אמנם אע"ג דיכולים להפקיר כדילפינין מקרא מ"מ לא מצינו בש"ס ופוסקים דמאן דלא ציית דינא מפקירינין לנכסי' דאפילו בהנך דמורידין אמרינין דממונם אסור לאבד ואפילו במקום שהפקירו היינו דווקא אם א"א בשום אופן אחר. וכ"כ מרן הגאון זצוקלה"ה בחת"ס ח' אהע"ז סי' ק"ח דכל שיש שום אפשרות אין מפקירין לנכסי' והוכיח זה שם בראיות. וכן מוכח מדאמרו בב"ק דף