מהר"ם שיף על שבת קל:

גמ' דאמר ר״נ כו' מבוי שלא נשתתפו כו'. הא דלא אמר רב לא נשתתפו אין מטלטלין מחצר למבוי בעירבו ומטלטלין בלא עירבו דזה כבר אשמעינן בעירובין הלכה כר״ש בלא עירבו כו' והכא רבותא אשמעינן דאפילו בתוכה אין מטלטלין בעירבו:

ברש״י בד״ה מותר מה שנמצא בתוכו או בגדיו שהוציאן כו'. ולעיל [בד״ה ששבתו] פי' שכשקידש היום היו בתוכו כו' [דאלו שבתו כלים בבית כו' אלא אפי' עירבו כו'] וע״כ דנקיט [רש״י הכא] אורחא דמלתא היאך בא לחצר כיון שלא עירבו דהו״ל לפרש כן [לעיל] על ולא כלים ששבתו בתוך הבית א״כ היאך באו לחצר לרב דמפרש ר״ש דוקא כשלא עירבו וכדפריך תלמודא באמת (חסר תיבה) [ומשני] בעירובין [דף צ״א] ע״ש ועוד דלעיל פי' דאפי' עירבו ומטלטל מבית לחצר לא יוציאו כו' ולא עדיף דרך מלבוש מעירבו ומיהו (חסר תיבה) [לעיל] איירי מחצר לחצר וכן מ״ש אח״כ דג' מחלוקות כו׳ כלים ששבתו בתוכה כו' היינו מחצר לחצר והכא מיירי באותו חצר גופא רק גם בבעיא דמבוי לא הו״ל לפרש כלים ששבתו בתוכו דמשמע שקנה שביתה שם כשקידש היום [ובאמת ה״ה שבתו בבית או בחצר והוציאן דרך מלבוש] ועיין:

ברש״י בד״ה ואתיוה כו' בבית כו'. יש מגיהין בחצר. וצ״ע ליישב כוונתו למה ליה פירושו טפי מלעיל גם בית במבוי מאי עבידתיה דבתים פתוחין לחצר ועוד בכלים ששבתו בבית לכ״ע אסור. ואמרתי דרך ישיבה דרש״י פי' לעיל באיבעי בד״ה מהו לטלטל בתוכה כו' ולהוציא מן החצר לתוכה פשיטא לן דאסור כו' ולמסקנא אף מן החצר שרי בלא עירבו וצ״ל דר״ל [במה שפי' לעיל דפשיטא לן דאסור] בעירבו [מבית לחצר] ומאי דוחקי'. והנראה דר' זירא דמיבעיא ליה מרב אסי ובסמוך קאמר בפשיטות. גם כאן מיבעיא ליה מטעם מידי דהוי אחצר שהבתים ג״כ אוסרין עליה אפ״ה שרי לטלטולי מינה ובה ה״נ לא שנא ולפי״ז מאי פשיט דדלמא אינהו כר״ש ס״ל דחצר ומבוי רשות אחת הן ואין כאן מה שיאסור אבל לרבנן אסור ולא דמיא לחצר שיש לו ד' מחיצות כו'. לזה פי' שהיה כאן בית שבראש המבוי כו' בית שבראש כו' והיאך שהביאו מבית למבוי בזה לא קאיירי ואולי הביאו מע״ש רק מה שטלטלו בשבת במבוי גופיה מהאי רישא להאי רישא אף שהיו בתים פתוחין לתוכה דאסרי ודאי אמבוי דבית ומבוי ליכא למ״ד שיהיה חד רשות וליכא למישרינהו לר״ש טפי מלרבנן ע״כ מטעמא מידי דהוי אחצר דבתים אסרי נמי אחצר ואפ״ה שרי לטלטולי בתוכה וק״ל. והיה ניחא אם אפשר ליישב הטלטול מבית למבוי [דדוחק הוא לפרש דברי רש״י דהביאו מע״ש] ודו״ק. ומ״ש מהר״ש באורך ע״פ שיטת הדעה שהביא הרי״ף ע״ש באורך. וצ״ל אף שהאיבעיא ודאי לא בעי אדבר מצוה [מ״מ אי הוי אסור לטלטל בכלים ששבתו בתוך המבוי לדבר הרשות לא מהני לענין זה דבר מצוה דהעמידו דבריהם במקום מצוה דכאן לא שייך טעם מהרש״א] ע״ש׃

הא דאמר שכחו משום דרבנן פליגי אדר״ש. ולמ״ש לעיל [ברש״י בד״ה ואתיוה דמיירי מבית למבוי אין לחלק בזה בין רבנן לר״ש] נקיט שכחו בה״א שהיו סבורין שטלטלו דרך רה״ר וכר״א [ולמה דאמר רב אושעיא דמבוי שלא נשתתפו הוי באמת לא כך היה מעשה דלא שכחו]:

ברש״י בד״ה לא עירבו כו' מותר כו' כלים ששבתו בתוכו כו'. וה״ה מחצר למבוי למאי דמסיק:

בתוס' בד״ה ברצון כו' ה״ה דהומ״ל ברצון ר״מ כו'. ושכחו משום רבנן דפליגי במגג לגג. ומ״ש או דרך חצירות מחצר לחצר לפי״ז לא אתי שפיר שכחו דבמחצר לחצר לא פליגי רבנן כמ״ש רש״י פרק כל גגות (עירובין דף צ״א ע״א). ויש לראות אמאי לא הקשו טפי דהול״ל ברצון רבנן והביאוהו מגגין לחצירות. ושכחו. דר״מ פליג בזה גזירה משום תל ברה״ר. ובתירוצם ניחא נמי. ואפ״ל דמשמע להו דחכמים דהכא כיון שלא נזכרו שם בפלוגתא וכן כל מי שלא נזכר שם מסתמא הוא בכלל חכמים שמה וכן ר״א דהכא כיון שלא פליג שמה מסתמא רוא בכלל חכמים וא״כ אם היה המעשה כן לא הול״ל שלא ברצון ר״א הא אף ר״א כיון דלדידיה הוי היתר גמור אין להביאו דרך רה״ר [כמ״ש תוס' לעיל בדיבור הסמוך] [א] ולזה אמר כרצון ר״ש או הול״ל כרצון ר״מ כו' באופן שלא יהיה היתר גמור אליבא דר״א גופיה וכן האמת וק״ל׃

חילוקי בקצרה. למ״ש התוס' בד״ה לכלים כו' וכן היה אותו אזמל קשה מאי מסיק רב אשי שלא ברצון ר״א כו' וכפירש״י גלי אדעתייהו דאין מכשירי מילה דוחה שבת דלמא ס״ל כר״א דדוחה רק למאי דס״ל הלכה כר״ש ושרי לטלטל אפילו לדבר הרשות א״כ כיון שיכול להביאו דרך היתר גמור אפילו ר״א מודה [כמ״ש תוס' בד״ה ומי שרי] ואפשר ר״א גופיה ס״ל לענין רשויות כר״ש דהלכה כוותיה דמהי תיתי לא יסבור כן הא לא איירי מידי ברשויות כמו כן יכול לומר שלא כרצון ר״ט (ד״א) [ומ״ד אחר] שלא קאמר מידי ברשויות ואף באת״ל שאפשר יסבור ר״א כרבנן מ״מ למה דס״ל לאותן האנשים כר״ש לענין רשויות שפיר מצי סברי כר״א דהכא דמכשירי מילה דוחה ובמאי גלי דלא סבירי ליה כוותיה שיאמר שלא כרצון ר״א. בל״ז מנ״ל דמודה ר״א דרך היתר גמור דלמא למאי דס״ל דוחה למהר המצוה עדיף וכ״ת מכח וא״ת שבתוס' [בד״ה ומי שרי] וכ״ת [כתירוץ] אי נמי י״ל דאי נמי ליתא מתרי טעמי חדא [הא] דקאמר שכחו משום ר״א דפליג עלייהו דלדידיה למהר המצוה עדיף ואף דהלכה כרבנן [דר״א] השתא נמי הלכה כר״ש ואפ״ה קאמר שכחו משום דפליגי. וגם לרבנן גופיה עכ״פ מועיל סברת למהר המצוה להביאו מע״ש בשביל כך דהא לר״א מועיל אפילו לדחות איסור דאורייתא [ולכן לולי ששכחו היו מצריכין להביאו מע״ש לכ״ע כדי למהר] ועוד דהא עיקר המכוון להשמיענו שלא עשו כר״א וקמ״ל אף דשכחו דבמזיד שמא ר״א טפיה לא ס״ל דהא אם לא הביא קאמר [וכיון דנסתר האי נמי מוכח לכאורה מכח וא״ת דמודה ר״א דרך היתר] י״ל דוא״ת יש לתרץ בענין אחר ואין מוכרח יש לומר הראשון מדנקט והביאוהו בשבת מאי קמ״ל בהבאה לא הול״ל אלא [לא] הביאוהו דרך רה״ר בשלמא היכי תימא [שבגמרא] או למסקנא קמ״ל מידי בהבאה [דשרי דרך חצירות כו' כר״ש] כלל העולה דאין מוכרח דמודה ר״א אם יכול להביאן בדרך היתר. יש רצו להכריח ממתניתין דנקיט אם לא הביא ואלו שרי דרך רה״ר אפילו כשיכול להביאו דרך היתר גמור א״כ ממילא ס״ל דאף לכתחלה רשאי להביא בשבת. דזה אינו כלום דודאי בחנם אין ה״א לדחות איסור דאורייתא שלא לצורך רק למהר המצוה וכמ״ש התוס' לעיל [ריש ע״א] ושפיר נקיט אם לא הביא דלכתחלה עליו להביא מע״ש אך אם לא הביא דלמא ס״ל למהר המצוה עדיף דרך רה״ר מלסבב דרך עקלתון גגות חצירות קרפיפות וזה פשוט ולכך כתבו התוס' גופיה אי נמי דאין מוכרח י״ל הראשון. אך עתה קשה למה הדר מוכי תימא דלמא התם ברייתא ה״ק כשם כו' דר״א מתיר אפילו [דרך רה״ר] משום כדי למהר המצוה ולזה אמר לא מיבעיא דדרך רה״ר אסור [אם אפשר בדרך היתר אלא אפילו דרך גנות דהוא איסור דרבנן לא שרי משום כדי למהר באפשר בענין אחר בהיתר] אבל היכא דאי אפשר בענין אחר לעולם לא העמידו דבריהם במקום כרת. בל״ז אי אפשר לפרש הברייתא כן דה״א גם ר״א מודה בזה כיון דאפשר דרך היתר לא שרינן משום מיהור המצוה אפילו איסור דרבנן אלא בע״כ אותה הברייתא איירי באי אפשר בענין אחר אך עתה נסתרו התירוצים זה בזה [אם מודה ר״א באפשר דרך היתר קשה קושיא א' ואם פליג אף באפשר דרך היתר למה הדר מוכ״ת] הכל בל״ז ה״א קושיא א'. תירוץ א' [דר״א פליג אף בדרך היתר]. וקושיא ב'. תירוץ ב' ודקאמר כשם תליא תניא בדלא תניא הא ר״א פליג בתרווייהו.(מכאן ואילך חסרים כמעט ג' שורות הנימוקים מרוב הימים והמעיין יחזירם בפלפולו [ב]) הכל בל״ז ק' ג' תירוץ ב' דאיזמל לא שבת בתוכו וכמ״ש רש״א באורך ברש״י בסמוך וק״ל () לא אתי כרבנן וק״ל אבל זה נסתר מתוספות׃

בתוס' בד״ה ניתקו חצירות כו'. אע״פ שאסור לטלטל מתוכו למבוי כו'. בה״א קודם בואינו דרב לטעמיה דפסק כר״ש׃