מהר"ם שיף על כתובות צז:

גמ' מאי לאו לאתויי גרושה. אין להקשות לסברת המקשה אף למ"ד אין אדם רוצה שתתבזה כו' לאתויי מאי דהשתא האי דס"ל לת"ק מוכרת אית ליה לר"ש אין מוכרת כ"ש גרושה דאף ת"ק גופיה מודה בה. דאין לר"ש לסמוך עצמו על החכמים:

ברש"י בד"ה מגורשת כו' מן האירוסין כו'. צ"ל דאף דאפילו באלמנה מן האירוסין גרידא אין לה מזונות דהא ארוסה לית לה מזוני וכ"ש הך דנתגרשה נמי ולמה לי דמספיקא לא מפקינן ממונא אין כאן ספק דממ"נ אין לה מזוני מ"מ כיון דבחייו יש לה כאן מזוני יותר מארוסה אחרת כיון דאגידא ביה ומעוכבת בשבילו מלהנשא וגם הוא אינו רוצה לכונסה איצטריך טפי לאשמעינן דאין לה מזונות לאחר מיתה. גם י"ל דאשמעינן אף בארוסה שחייב לזונה שהגיע זמן לכונסה דאז בעלה חייב במזונתי' והוא כיון שגירשה אינו כונסה אפ"ה לאחר מותו מגורשת ואינה מגורשת אין לה מזונות (פ): ואין נראה כלל לשבש הספרים ולמחוק מן האירוסין או להגיהו אח"כ [דאותן ב' תיבות צריכין להיות אח"כ] מגורשת ואינה מגורשת ולא לאשמעינן כו' דהא מאלמנה [מן האירוסין] אשמעינן כו' דזה רחוק. הא' דמשמעות הגמ' משמע דבה"א [הא דקאמר] לאו לאתויי גרושה [היינו] מן הנישואין דאי מן האירוסין כו' [כפרש"י] עלה קמשני לעולם מן האירוסין. ועוד מאי דהא מאלמנה מן האירוסין שמעינן הא גרושה מן הנשואין לא שמעינן מאלמנה מן האירוסין. וצריכין לדחוק גופא דדינא דבאין לה מזונות מוכרת דוקא בב"ד שמעינן מאלמנה מן האירוסין ואי משום סברת חינא כבר נסתר מאידך משנה דגרושה לא תמכור. גם צ"ל דלא סגי בהך מתני' ולמה לי וגרושה לא תמכור דזולתה ה"א לעולם מגורשת ואינה מגורשת יש לה מזונות אף לאחר מיתה וכל שאין כו' לאתויי גרושה וק"ל:

בתד"ה אלמנה כו' פי' ר"ח כו'. דלפרש"י אין במשמעות הלשון ועוד דר"ח אזיל לשיטתיה דלעיל בפירוש חינא בב' וג' מקומות ודו"ק:

בתד"ה מתני' מני כו'. דבריהם מבוארין ויש מפקפקין אמאי לא כתבו בתירוצם איפכא ואינו קושיא:

בתד"ה בבתוליה כו'. דקשה להו מנ"ל לגמרא לחדש ולהוסיף עוד פלוגתא של שלא כדרכה דלא איירי בה ודלמא שוין בזה לזה יישבו דלכל מ"ד מוכרח כן וכן כתבו בד"ה שיהיה בתוליה כו' ולא מצינו למימר שלא כדרכה לא דלשתוק כו' וישנו איזה גמגומים באלו הדבורים בזה והבא אחריו עיין עליהם: