מהר"ם שיף על כתובות מז.

בתד"ה משום איבה כו' לצדדין קתני כו'. יש כאן מקום עיון ולטרדת הרעש בעו"ה לא עיינתי הלכות הללו כראוי:

בתד"ה דמסר לה כו'. קושיית מהרש"ל יש לישב בחילוק דאורייתא ודרבנן [כמ"ש מהרש"א]:

בתד"ה השתא וכו' אלא מכח ק"ו דהשתא כו'. וכיון דסיף סוף צריך לבא לק"ו א"כ מ"ש הך ק"ו מהך ק"ו:

בתד"ה כתב לה וכו' ואי הוי שייך התם אומדנא אחרינא הוי אמדינן כו'. ראיתי מי שמאריך בזה עד מאד ובמ"ש בסמוך דרבנן נמי אזלי בתר אומדנא ולי נראה דבריהם כפשוטן אחר העיון קצת ואין עת לכתוב והעיקר דודאי יש חילוק בין מדידי' לדידה או מדידה לדידי' ואע"ג דהכא איכא ב' אומדנא והתם חד אומדנא מ"מ אילו הוי שייך התם אומדנא אחרינא [מאוחרת] הוי אזלי' בתר אותה אומדנא ולא הוי אמרי' די לנו באומדנא זו משא"כ במדידה לדידיה מודה ראב"ע דדי לנו וכו' (ע) עיין בהמאור ומלחמות בפשט זה דכתב לה פירות כסות וכלים: