מהר"ם שיף על כתובות לז:

בתד"ה וחדא במיתה וכו' תרוייהו נפקא מכדי רשעתו. ולפי"ז צריכין לעשות צריכותא לרבנן שתי סברות של הב' צריכות שבגמ' ביחד כיון דילפינן ממון ומלקות ומיתה ומלקות מכדי רשעתו [דממיתה ומלקות לא הוי ידעי' מיתה וממון משום תרתי בגופיה וממלקות וממון משום דלא חמיר איסוריה] וי"ל בלא"ה דבתר דכתיבי תרי קראי למיתה וממון ומלקות וממון ילפינן מכדי רשעתו תרתי וק"ל:

בתד"ה לא תשקול כו' ואומר ר"י דלא שייך וכו':

בתד"ה ואח"כ כו' מנקם ינקם כו'. לשון הגמ' שם רוצח שנידון בסייף מנ"ל יליף מעבד דכתיב ביה נקם ינקם כו' נקימה זו אינו יודע מהו כשהוא אומר חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר זה סייף ואימא דברזיה מיבריז לפי חרב כתיב אשכחן עבד בן חורין מנין ק"ו כו' הניחא למ"ד סייף חמור שפיר ק"ו אלא למ"ד חנק חמור אימא עבד בסייף ובן חורין בחנק יליף מואתה תבער כו':

בתד"ה לפי שמצינו כו' כבעליו יומת יסקל כבעליו כו' כצ"ל [נקיט כבעליו יומת יסקל כבעליו כוונתו אתרי לישנא דתוס' א"כ לכתוב כו' א"נ וגם כו']: