מהר"ם שיף על כתובות קי.

גמ' היכי דמי אי דמטי זמנא כו'. ובל"ז בהמשנה י"ל לעולם במטי זמנא וטעמא דרבנן שלכך לוה ממון שיגבה ממנו בינונית ויפרענו בזיבורית דבשלו הן שמין ועיין בזה באורך בהמאור ובמלחמות ובר"ן ודו"ק:

גמ' ולוקמי בדאית להו ליתמי כו' ולדידיה עדית ובינונית כו'. בגמרא דפוס באסיליאה ליתא תיבת עדית ובאמת אין צורך בו רק דמוקי דומיא דאוקימתא קמייתא בעדית ובינונית מוקי לה השתא נמי הכי וק"ל:

ברש"י בד"ה ומר סבר בשל עולם כו' וכיון דבהדי הדדי כו'. לאו בדוקא כתב כן וק"ל [וכ"ה במהרש"א]:

ברש"י בד"ה בהא לימא אדמון כו'. יש להתיישב למה לא מפרש כפשטיה ודו"ק [גם בזה כיון לדברי מהרש"א]:

בתוס' בד"ה ורבנן כו'. עי' בח"ש [הובא במהרש"א] ולכאורה התוס' משמע להו דאדמון לא ס"ל האי טעמא דמשכון דרבנן סיימו כן במתני' ועוד דתוס' לא נחתו מעולם לדמות רק הפסד שיש בקניית השדה שימנע מלמוכרה או מלוקחה אבל הא דמשכון לא שייך לדמות לזה דאין כאן הפסד ואין להם ענין זה עם זה לכן חילקו בין הפסד הקנייה למכירה ודו"ק: