מהר"ם שיף על כתובות י:

גמ' מאי אלמנה כו' לא משמע ליה דהוי שם העצם כמו בתולה. וא"ל דהו"ל לקרות בעולה דמן האירוסין לאו בעולה היא. [אח"ז כתב בלשון זה] לא מקשה מאי בתולה דכל דבר צריך שיהיה לו שם ומה לי שם זה או אחר אבל למה נשתנה שמה אח"כ לאלמנה דהא בתחלה היתה קרואה בתולה למה אתה נותן לה שם אחר ושפיר הול"ל ואינה בתולה או ושהיה לה בעל [כתובתה מנה]:

גמ' ותחתוניות וכו'. מכאן משמע קצת דתחתוניות לאו היינו שלשול דתמרים משלשלין מיהו היינו לשבח משלשלי קצת אך לא שלשול יתירא והיינו תחתוניות וכמו שהתמרים מבטלין חולי מעיים אף שמשלשלים. מיהו ע"כ תחתוניות ודאי לאו הוא שלשול יתירא דא"כ היינו חולי מעיים:

ברש"י בד"ה דור קטוע שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים. אפשר הא דלא מפרש דור קטוע שהדורות נקטעים שאין בניהם מרובין משום דלמאי דקאמר ר"ג אשריך שזכית למשפחת דור קטוע משמע לכאורה דל"ל הא דר"ח כשם שהשאור כו':

ברש"י בד"ה מבטלת מחשבה רעה דאגה כו' וצהרים שעת אורה כו'. מפרש לה אדסמוך בצהרים ואפשר לומר מדלא חשב לה רב חנא בשבחא דתמרים הך דמבטלת מחשבה רעה. מיהו אהא דחולי מעיים ותחתוניות לא נתן טעם:

בתד"ה בתולה כו' נקיט חלוצה כו'. דכל חלוצה אלמנה היא ומה לי זקוקה ליבם או יש לו בנים מקודם או אין לו אחים באופן שאינה זקוקה מי מפיק מכלל אלמנה לז"א דסד"א כו' ובסיפא נקיט חלוצה מן הנשואין היפך של הרישא ועיין בר"ן במתני' וק"ל:

בתד"ה אלמנה כו'. וזה א"ל דכתובת מנה דאורייתא וקרי לה מנה ע"ש מטבע העתידה (ת) דאין לזה טעם כיון שכתובה דאורייתא למה שביק מטבע היוצא באותה שעה לקוראה ע"ש מטבע העתידה להיות:

בתד"ה ותנא כו' וסביב סליקא הולך חדקל כו'. דלפירש"י שפיר י"ל שהיה אצל אשור שהיה בימי משה כמ"ש מן הארץ ההוא יצא אשור כו'. ומייתי ר"י דשם העיר הוא וסביב אותה העיר הבנויה הולך חדקל ועיר ודאי לא היה בבריאת העולם ואף שיהיה אותה העיר סליקא זו אשור שבנה אשור הראשון וא"כ ודאי היה בימי משה מ"מ כיון שבשעת בריאת העולם שמספר מנהרות עודנה לא היתה בעולם ש"מ שכתוב ע"ש העתיד גם אצ"ל רק שהיה קים ליה לר"י דאשור דקרא הוא שם עיר ולא שם המחוז אבל לפי' התוס' צ"ל דהיה קים ליה דאשור הוא המקום סליקא ועוד היה קים ליה דסליקא אין זה אשור שהיה בימי משה דאל"כ לא מייתי שום ראיה דשאני התם דהוי בימי כתיבת התורה ועי' בפרש"י בחומש וק"ל: