מהר"ם שיף על כתובות ק.

בתד"ה רבא אמר כו' ביותר משתות איירי. עיין באשר"י ובח"ש אבל נראה פשוט דלאו דוקא [יותר משתות] רק לא ניחא להו לאוקמי בשתות מצומצם. ולא ניחא להו ליישב כהאי דקידושין לענין שצריך להחזיר האונאה כו' דהוא דוחק ובקידושין א"א לפרש בענין אחר ועוד דמסתמא הוי דומיא דאחד ולא לשנים ועוד דא"כ מאי פריך והא מר הוא דאמר אין אונאה כו' [עיין כ"ז במהרש"א]:

בתד"ה ומ"ש מהא דתנן כו' הכי פריך כו'. דקשה להו לעיל מייתי מזה ראיה בהיפך דטעות שליח חוזר ולא דמיא לבעה"ב מדתני דוקא פיחת עשרה והכא מקשה בהיפך מזה ודו"ק. ולזה תי' דלעיל הביא איתר משתות לראיה במידי דלא עביד שליח דטעה וכאן אפחות משתות:

בתד"ה אמר ר"נ כו' ומייתי ראיה השתא ממלתא דרשב"ג. דאף לכאורה קאי את"ק דאיירי בשתות לא יתר מ"מ רשב"ג איירי עד פלגא כדמפרש תלמודא בסמוך ע"ב. סיפא אבל אם עשו איגרת כו' אפילו שוה ק' בר' כו' סיומא דת"ק הוא דמודה בזה:

בתד"ה והא אמר ר"נ כו' מהא דאמר ר"נ שליח כאלמנה כו'. אבל ממ"ד שליח כדיינים לא קשה מידי דדלמא כדיינים אליבא דרשב"ג ודו"ק:

בתד"ה בוררין כו' דהכי משמע דוקא גבי יתומים מהני משום דכח ב"ד יפה כו'. וה"ה דהו"מ לאקשויי בפשיטות לשמואל דס"ל הכא הגדילו יכולין למחות והתם אמר שמואל מקמצין ולא בטלה מחלוקת ואילו התם אפילו בלא גורל והכא בגורל ועוד דהכא יתומים דוקא והתם יורשים בעלמא ודו"ק: