מהר"ם שיף על עירובין נג

אצל ר״י חכמה מתינוק וכו׳ (הכי איתא התם אמר ר״י בן חנניא מימי לא נצחני אדם אלא אשה תינוק ותינוקת וכו׳ תינוק מהו פעם א׳ הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק אחד שהיה יושב על פרשת דרכים אמרתי לו בני באיזה דרך נלך לעיר אמר לי זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה הלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר היו מקיפות אותה גנות ופרדסים חזרתי לאחורי ואמרתי לו בני לא כך אמרת לי זו קצרה אמר לי רבי ולא כך אמרתי לך קצרה וארוכה נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים אתם מגדולכם ועד קטנכם ע״כ) דקשה במאי טעה ר״י בן חנניא ועיין במהרש״א שתירץ ג״כ קושיא זו (ודעת הגאון המחבר זצ״ל) [ר״י הבין הפירוש] זו הדרך קרובה לעיר ומיד תפגע בה אכן רחוקה היא לעיר גופה כי מקודם עיבורה של עיר [בל״א פאר שטאט והיינו עיר חיצון לפני עיר עיקרית פנימי לה) וזה רחוקה אכן כשתפגע בה היא קרובה בלי עיר שלפניו ר״י חשב מאי איפכת לי אין רצוני להתארח שם רק ללין וא״כ במקום שלפניו אלין כיון שפגע בה כו׳ ראה שלא היה כמו שחשב רק מוקף גנות ופרדסים כו׳ (לכך חזר לשאול דעת התינוק):