מהר"ם שיף על חולין נב:

גמ' הכי אמר ר' יעקב בר נחמני אמר שמואל כו'. אם המקשן הבין דשמואל פי' לכרס החיצונה דמתניתין כן א"כ יפשוט בעיא דרב אשי ממתני' דקתני או שנקרע רק פריך מריב"ח מדמצינו דריב"ח מפרש כן למתני' מסתמא שמואל דמחשיב זה לטריפה נמי מפרש למתני' כן וממנה למד דין זה וא"כ נפשוט רוב קרוע:

ברי"ף לעיל איכא מ"ד הלכה כריב"ח ברוב קרוע ולא ברוב ניטל. מגומגם קצת ובב"י כתב עליו שאינו מבין דבריו:

גמ' בעופות מן הנץ ולמעלה כו' אילימא למעוטי חתול תנינא כו'. עיין באשר"י ובמ"ש בסמוך מאי פריך תנינא כו' דלמא ממתני' ה"א זאב דוקא ולא חיות זולתו אפילו גדולים ממנו דומיא דנץ דמיבעיא ליה בסמוך אם שאר עופות טמאים יש להם דריסה חוץ מן הגס והנץ וכפי' רש"י בסמוך קמ"ל רב דפירוש דריסת הזאב מן הזאב ולמעלה וכן מן הנץ ולמעלה וי"ל דפשיטא ליה דשאר חיות אין להם דריסה ופירוש ולמעלה ר"ל הארי ועיין באשר"י ודו"ק:

גמ' וכ"ת הא קמ"ל כו'. לפרש"י הא דמשני גברא וכו' ולא קמ"ל דר"י לפרש דדריסת הזאב דת"ק בדקה א"כ זאב ממעט חתול מדקה וכמו שהקשה האשר"י דא"כ הול"ל ר"י לפרש בא כר' אילעא לא לומר דין בפני עצמו. ודקמשני איבעית אימא לעולם למעוטי חתול אע"ג דלפרש"י לשינויא קמא נמי למעוטי חתול פי' רש"י דאמתניתין קאי לעולם מתני' נמי ממעט חתול כו' ומיאן בפי' התוס' דאמאי חזר מאילימא קמא למעוטי חתול ומשני דרב בא להורות גסה ומתני' בא למעט חתול הא במתני' לא איתמעט שפיר חתול מדקה כיון דקושטא הוא דמתני' איירי דרוסת הזאב אפילו בגסה א"כ לא איתמעט חתול רק מגסה וכן לר"כ דבעי בסמוך מרב יש דריסה לחולדה באימרי רברבי וכמ"ש התוס' צ"ל שהבין מתני' דרוסת הזאב למעוטי חתול מגסה מיהו בזה י"ל דהיה סבור אורחא דמלתא נקיט וכאיבעית אימא טפי הול"ל דלמא חתול בא רב [למעט] כמו שאמר בתחלה דממתני' לא אתמעט חתול רק מגסה דדרוסת הזאב אפילו בגסה קאמר ופליג אר"י וק"ל:

מ"ש האשר"י ועוד אליבא דרב לא אימעט כו'. ר"ל עוד הוכחה דהלכה כאב"א [דגם לרב ר"י לפרש] דלתי' ראשון לא אימעט חתול מדרוסת דקה דרב בא לאשמועינן דזאב בגסה נמי דריס ודת"ק פליג אר"י א"כ לא איתמעט חתול מדקה כלל שהרי דריסת הזאב דמתני' פירושו נמי בגסה והנה כולה סוגיא מוכחת דחתול אין לו דריסה בדקה רק בגדיים וטלאים דוקא והיינו כאיבעית אימא דלמעוטי חתול אתי:

גמ' הצלת עצמה נמי כו'. ולא קאמר זיהרא אית ליה ולא קלי כיון דלבריבי ארס שלו יש בו כח להזיק [אף גדיים וטלאים] סברא דבאין מצילין אין לו ארס כלל שאינו כועס דאילו מטיל ארס הא לדידיה מזיק ולכך לא קשה מהאי תרנגולת מרבנן דבריבי ואברייתא דלדידהו י"ל שפיר אף שיש לו ארס אינו מזיק [וכדמשני] זיהרא אית ליה ולא קלי אבל לבריבי משמע דבאין מצילין שאין לו חימה אינו כועס כ"כ שיטיל ארס ולזה פריך מהאי תרנגולת דאשכחן דאית ליה וכן י"ל דמתרנגולת אברייתא לא הקשה דבעופות ס"ל יש לו וברייתא מגדיים וטלאים איירי לא מעופות והראיה נץ דנקיט בברייתא דאיירי בגדיים וטלאים (*ל) אבל לבריבי דס"ל שיש דריסה בין בעופות בין בגדיים וטלאים א"כ שניהם שוין ובאין מצילין אין לו ארס דאם מטיל ארס מזיק בין לעופות בין לגדיים וטלאים ולזה פריך והא קחזינן דאית ליה וכן משמע בתוס'. אבל לשון רש"י אלא במקום שאין מצילין כו' ולא אלים זיהריה משמע שמטיל רק לא אלים ודו"ק:

ברש"י בד"ה רוב גובה מן העינים כו'. דברי הטור יורה דעה צ"ע בזה:

ברש"י בד"ה גדיים וטלאים כו' ומודה ר"ת באילים ורחלים. לתרוצי דמתני' נקיט זאב דוקא צריך לזה קודם באנו לשנויא דהוא דאמר כבריבי ואיירי ביש מצילין וכן באיכא דאמרי חזר ופי' ומתני' דנקיט זאב משום אימרי רברבי משום דר"ח בכל ענין קאמר יש דריסה לגדיים כו' אבל למסקנא דלישנא קמא מתני' דאיירי בכל ענין [אף באין מצילין] לכן נקיט זאב אבל בחתול יש חילוק בין יש מצילין לאין מצילין דומיא דלא הקשו התוס' בד"ה ה"ג כו' ול"ג נץ כו' בועוד גם ללישנא קמא [וכמ"ש שם בשם רש"ל]:

ברש"י בד"ה עד שתינקב לחלל כו' אפילו לעופות [זהו לפי הס"ד כמ"ש מהרש"א בשם רש"ל וכתב כן] כדי להמשיך הותסברא וכו' :

בתוס' בד"ה ה"ג כו' ול"ג נץ כו'. לאותה גירסא הא דלא פריך ממתני' דנץ בעופות אבל לא בגדיים וטלאים דדלמא נקיט נץ בעופות לאפוקי שאר עופות טמאין דאפילו בעופות לא (*מ) ועוד דרוצה להקשות אף בחתול ונמיה להכי פריך מברייתא:

בא"ד א"כ מאי קפריך מהאי תרנגולת. וא"ת באמת דלמא כן הוא החילוק מנ"ל למקשה להקשות וי"ל כיון דלא חשיב נץ ש"מ [דר"ח הוכיח לנפשיה דע"כ בנץ אין חילוק ואפילו במצילין אין דריסה] דאילו גבי נץ הוי חילוק [פשיטא ליה דאפילו בעופות יש חילוק] ובאמת הנץ בכל מקום דורס וכפי' התוס' [דמתני' בכל ענין] ודו"ק: [בספרי ישנים נדפס זה הדיבור לעיל בספ"ב והצגנוהו במקומו]:

בא"ד ועוד לאיכא דאמרי כו' ומאי איריא דתני מתני' עוף הדק כו'. אבל ללישנא קמא לא קשה נהי דיש דריסה לנץ אף בגדיים וטלאים היינו דוקא במצילין ומש"ה קתני מתני' עוף הדק דבכל ענין וכ"ה בח"ש: