מהר"ם שיף על חולין נא:

גמ' ת"ש עגל שנולד ביו"ט כו'. מ"ש הרא"ש פ"ק דביצה וצריך שיפרוס ע"ג קרקע שגגה בידו בלמדו מסכת ביצה סבר לפום ריהטא שתירוץ הכא במאי עסקינן שהפריס נשאר לפי האמת ובבואו לכאן ראה שאינו רק דחייה והשמיטו והיה אפשר לדחוק שהמקשה סבר בתחלה דר"נ אין חוששין לגמרי קאמר וא"צ עמידה אפילו לזה פריך שפיר לימא מסייע מושוין כו' דא"ל אוכלו ע"י בדיקה דבלא עמדה אינו מועיל בדיקה דטריפה משום החבט שנתפרקו חוליותיה ואין הטריפה ניכר אלא ודאי אין חוששין ומשני הבמ"ע בשעמדה והשתא י"ל בין לר"נ ובין מתני' דהתם איירי כן בעמדה דוקא ואפ"ה ליכא סייעתא דאי מהתם דלמא ע"י בדיקה דבעמדה מועיל בדיקה וקמ"ל ר"נ דא"צ בדיקה כלל לזה כתב האשר"י שפיר ובעי הפריס וכו' וישנו סיוע קצת לזה מתוס' ע"א בד"ה בית הרחם כו' שכתבו משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטריכא ליה לאשמועינן כו' ולא כתבו עדיפא דאינו עומד כן אמרתי בישיבה. אבל האשר"י כתב כאן בהדיא דאיכא ריעותא שאינו יכול לעמוד וצ"ל דהתוס' ל"ד נקטו או אפילו משום הך ריעותא איצטריך לאשמועינן ונקטו ריעותא הפחות שאפשר לומר. ותירוצו של מהרמא"י ז"ל בהגהתו להלכות יו"ט אין בו ממש לפי ענ"ד ויפה לתינוקת מנ"ל להאשר"י נבואה זו שצריך גבי יו"ט העמדה משום שחיטה שלא לצורך [שמא ימצא טריפה] והאשר"י מראה מקום מכאן כדאיתא פרק אלו טריפות וכאן לא הוזכר ועוד שכתב שם והא דמותר לאכול ביום שנולד ולא כתב ביו"ט ועוד כלפי לייא איסור טריפה דחמירא הקלת ולענין טירחא שלא לצורך החמרת ועוד ההעמדה אינו מועיל רק לענין שמועיל בדיקה שהטריפות ניכר אז וצריך בדיקה עכ"פ ודלמא ימצא טריפה וכבר שחט שלא לצורך יו"ט דלמה קראו שלא לצורך יו"ט הרי מותר לאכלו כן נמצא שוחט לאכילה אלא משום שמא ימצא ריעותא ונמצא לענין טריפות תקנה לפירוש ולא יאכל אבל שחיטה היא מעוות אשר לא יוכל להתקן שכבר שחט השתא נמי דעמדה כן הוא [דאינו מועיל רק שיועיל בדיקה] דהשתא הטריפות ניכר בו ואם ימצא יש לו תיקון לענין איסור אכילה אבל לא לענין שחיטה שלא לצורך אלא מאי תאמר כיון דעמדה וניתר ע"י בדיקה שרי כמו בדיקת הריאה [דצריכה בכל בהמה ואפ"ה שרי לשחוט] בלא עמדה נמי לישתרי. וצ"ל בזה משום דב' טריפות ישנו. ריסוק אברים ופירוק החוליות שאינו ניכר קודם העמידה וחששת שבירה ועקירה וכפרש"י וכשעמדה יצאנו מידי חששת פירוק האברים ובית הרחם אין דרכו לשבור ולעקור רק לפירוק האברים ולהכי כשעמדה ביו"ט אין חשש תו ודו"ק (*ט) ויש מוסיפין שיבוש משום דמילדין ומסעדין את הבהמה בשבת אבל לא ביו"ט ולהכי ביו"ט חיישינן טפי ואין בזה שורש:

גמ' ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו כו'. ונולד היום ואח"כ נפל בו ביום מום דלא הוי מוקצה בין השמשות מ"מ היה שעה אחת מוקצה ביו"ט עצמו בין הלידה ובין נפילת מום (*י):

גמ' ננערה לעמוד אע"פ שלא עמדה. שלא פשטה הול"ל וכמ"ש רש"י אפשר דאיהו נמי משמיה דרב אמרה ולא קאי [לחלוק] אשלפניו דהא שלפניו משמיה דרב אמרה:

גמ' דעביד ביזרא. נראה שר"ל שהוקשה לזרע וכמו שאמרו ואית בה ביזרי בפרק כיצד הרגל:

ברש"י בד"ה בית המטבחים כו' אפילו ממקום גבוה. משמע דאי לא"ה מהיכא תיתי ריסוק בפחות מי' ולא ס"ל חילוק תוס' לעיל ע"א בד"ה נפיל לארעא בהפילוה אחרים וא"כ הו"ל לפרש כן לעיל בזכרים המנגחים זה את זה ואולי עדיף כאן שיודע שיפול לבסוף לכן א"צ לומר נועץ כו' [אם לא ממקום גבוה] משא"כ לעיל שסובר שיפול חבירו ואולי מזה אין אנו נזהרין מלקשור כל הד' רגלים אע"פ שבמרדכי משמע דוקא כשאין כל רגליו קשורות וכמ"ש בהגה"ה בש"ע משום דהיינו דוקא במקום גבוה ובדשמע קל גניחותיה:

ברש"י בד"ה דקתא כו' חיישינן אם נפל עוף עליהם. פירש כאן טפי מבאידך וכולן איירי בעוף ולא בבהמות ומיהו במקצתן פי' כן:

בתוס' בד"ה עמדה כו' אבל לא עמדה כו' כדתניא לקמן כו'. מביאין ראיה דבעי בדיקה אף בדשהא אבל דבעי שהייה מגופיה נסתיים עמדה א"צ מעל"ע הא לא עמדה צריך:

בא"ד וא"ת כו'. כי באמת ג"כ מהתם דייקו התוס' [כ"כ כדי לקשר הוא"ת לדבריהם הקודמין] דבלא עמדה צריכה [בדיקה] וגם מעל"ע דאי מעל"ע לחודיה סגי א"כ מה תי' התם קסבר הלכה צריכה בדיקה מ"מ לאותו מ"ד לא גרע הלכה מבכאן לא הלכה ולא עמדה דסגי מעל"ע וימתין עדיין התם מעל"ע אלא צריך גם כן בדיקה ודו"ק: [בספרים ישנים היה כתוב דיבור זה לעיל ספ"ב והצגנוהו במקומו]:

בא"ד ופריך בנפילה לבדקיה. פירוש בעמידה והליכה:

בא"ד הא כ"ע מודו הכא כו'. בזה תלוי קושיא כאן ולא מיניה וביה התם אע"ג דמ"מ לא צריך ליה התם אף בלא גמרא דהכא וכן לוי"ל דהתוס' כמ"ש ואע"ג כו' נקטו אגב כו' [רק למה דאיתא הכא לכ"ע עמדה א"צ מעל"ע הקשו שפיר למה נקיט עמדה צריכה כו' משום אגב מלתא דאינו לכ"ע] וק"ל: