מהר"ם שיף על חולין קג:

ברש"י בד"ה ואסור להעלות דלמא אתי למיכלינהו כו' ובלעי מהדדי כו'. ע"י דאתי למיכלינהו כי הדדי יניחם יחד בכלי אחד ולפעמים באלפס רותח כדמסיק דאסור משום מבשל אף אם אינו אוכל או לה"א ע"י נגיעת צונן:

ברש"י בא"ד ואע"פ שמותר לאכול כו'. אף דאל"כ (*ר) לאיזה צורך יעלה שניהם בבת אחת:

בתוס' בד"ה כל הבשר ואשמעינן דחייל כו'. ואף מתני' רמזו בכל הבשר עיין בר"ן:

בא"ד משום דאתקש כו'. א"ל [דמש"ה לא תני לה במתני'] דפסיקא ליה למשנתינו דאילו אינו נוהג בשר בחלב בח"ל ל"ל ארצכם שלא תקיש בכורים לבשר בחלב כיון דקושטא הוא שאינו נוהג אלא בארץ א"כ נקיש ונקיש דז"א דודאי בלא ארצכם מסברא נוהג בשר בחלב בכל מקום והייתי מקיש בכורים לבשר בחלב אבל לבתר דכתיב ארצכם [ה"א ד]נקיש בהיפך [ועכצ"ל כמ"ש תוספות מה דשייר כו']:

בתוס' בד"ה ואסור להעלות כו' האי חוץ לא איצטריך כו'. דבלא חוץ נמי נכלל עוף בואסור להעלות כו'. אף דבגמ' דייק הא עוף כו' משמע לכאורה מחוץ לבתר דשנה חוץ דייק מסיפא דלא הוציאו בחוץ: