מהר"ם שיף על ביצה ז.

גמרא ביעי דפחיא למאן. גירסת הרי"ף והרא"ש יהבו לי' ביעי דשחוטה ואותבינהו ולא אפרחו וטעם של גירסא זו עיין בר"ן ר"פ האיש מקדש תרל"ט [כ]:

גמ' פשיטא כו'. ודאי ארב אמי לא קשה דמעשה שהיה הוא [דהוצרך להשיב על מה ששאלוהו] וכן ארב הונא א"ר ל"ק חדא דדלמא איהו קמ"ל רק דביני ביני וקמ"ל דאינה מבושלת [ל] וגם בסמוך ג"כ מקשה פשיטא ונראה דאסדרן מקשה [מ] ותירוץ מ"ד האי לאכילה כו' [למאי נ"מ כו'] ר"ל בין מאי דבעי להו לאכילה ואמר ביעי דפחיא וכוונתו דצריבן או דבעי (לאכילה) [לאפרוחים] סוף סוף אינו איפשי באלו הביצים וא"כ [אכתי] קשה פשיטא ומאי קאמר מ"ד האי לאכילה וכו' [ותי' למיתבי לי' דביני ביני] ר"ל דאם כוונתו רק לאכילה ואמר ביעי דפחיא משום דצריבין אין המקח בטל וכו' ויחזיר דמי מעליותן וכו' וכפירש"י:

בתוס' בד"ה ומצא בה כו' ופ"ה דגמורות קאי אחלמון. ובטי"ד סי' פ"ו כתב מפירש"י משמע דמתיר אפילו אין לה עדיין חלבון כלל ע"ש: