מהר"ם שיף על ביצה כו.

גמרא לישחטי' הא תם הוא. ובל"ז אין חידוש רק דבר והיפוכו קאמר. אך עתה [מקשה אמאי דקאמר] סד"א לישחטי':

ברש"י בד"ה קמ"ל כו' א"נ משום דעבר ואסקי'. וכן בסמוך [בברייתא ברש"י בד"ה ואם לאו צ"ל ועבר ואסקי' כו' משום דעבר ואסקי'] א"נ לא יעלה בהערמת שחיטה כן נראה דצ"ל ומהרש"ל מחקו לקמן גם התוס' לא הביאו ולא ידעתי אם מחקו מ"מ קשה [לרש"ל] למה לי' הדוחק דלא יעלה בהערמת שחיטה ולא פי' כמו לעיל אם לא שנאמר דלטעם [ראשון] דמוקצה כתב זה:

צריך ליישב לישנא דמתני' דמחלק בין מום קבוע לעובר לא"נ שבפירש"י משום קנסא ולא מטעם מוקצה מחמת איסור מתני' ה"ק ירד מומחה ויראה אם יש בו מום קבוע מעיו"ט [נ] יעלה ואם לאו ועבר ואסקי' לאחר שאמר המומחה שאין בו מום קבוע לא ישחוט אע"פ דהיה בו מום עובר והשתא הו"ל מום קבוע והוא מוכן אפילו הכי אסור הואיל ועבר:

ברש"י בד"ה בכור תם שנפל לבור גרסי' דל"ל מוקצה בבכור דדעתי' עלוהי. צ"ל משום דלא תפשוט מכאן בעי' דבעי לקמן אליבא דר"י הנשיא אי ס"ל מוקצה כמו שהקשו התוס'. ורש"א כתב דאל"כ הוי כמוקצה דגרוגרות וצמוקים דאסור לכ"ע וק"ל:

בתוס' בד"ה ת"ר כו' וי"ל לא יעלה בהערמת שחיטה כדפי' לעיל. ר"ל הגמרא לעיל סד"א ליערים וליסקי' כר"י: