מהר"ם שיף על ביצה טז:

גמ' לא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה. לפ"ז אינו מדוקדק שפיר לשון תחלתו וסופו אין לו שיעור וק"ל:

ברש"י בד"ה לשנה לשנה האחרת ור"ה היה. ולא פי' כן בפעם ראשונה די"ל בכל יו"ט שהיו חלין ו' ז' דהשתא אינו יכול להתנות או ה' ו' ולא נזכר עד יום שני אבל כאן שאמר לשנה שהיה צריך לדחוק שהיה מכוון שהשנים נפלו זה כזה אעפ"י שיכול להיות כך לפעמים [מ"מ אינו מצוי] ניחא לי' יותר לפרושי ור"ה הי' ופעם הראשון אפשר דהוי שבועות [וקרי לי' לשנה דהוא שנה השנית] וזה מקרי פשיעה טפי ששכח ב' ימים טובים הסמוכים זה לזה ומ"ש רש"א אין לו מקום דמספר המעשה כמו שהיה. ועיין ברז"ה דמקשה כיון דשמואל מערב אכולה נהרדעא ודעת מי שהניחו לא בעינן אמאי לא נפיק האי סמיא בעירוב דשמואל בכלל כל בני נהרדעא ונכנס בדוחקים גדולים וע"ש:

בתוס' בד"ה דגים קטנים מלוחים כו' ותימה כו'. אין רחוק לומר דדלמא דגים מלוחים עולה על שולחן מלכים וכן מצאתי אח"כ בב"י בי"ד סי' קי"ג שמתרץ כן בשם הרשב"א:

בתוס' בד"ה קמ"ל קימחא עיקר כו' וא"ת הא יש לחוש שנילושה בביצים טרופות. ר"ל דהא ביצים טרופות אסורין ודוקא ביצים שלימות מותר ליקח ואין תולין בטמאות וטריפות ונבילות אבל טרופות אסורין וכאן ע"כ טרופות הן ובהג"א כתב בקצרה מטעם דאזלינן בתר רובא. ומ"מ אין לשונם מדוקדק דהול"ל והא נילושה בביצים טרופות או הול"ל אמאי אין לוקחין ביצים טרופות [כדשרינן הכא]: ומ"ש ויש שמסירין השומן. כן משמע בפסקי התוספות לקמן: