מהר"ם שיף על ביצה יד.

גמרא אמר אביי וכו'. ולא קאמר אלא כתב רש"א וז"ל דלאביי אפשר דהמתרץ לעיל נתכוין לזה וה"ק אי תני אין כותשין ה"א כו' אבל במכתשת קטנה אימא שפיר דמי אף בטיסני קמ"ל בהדיא אין עושין טיסני כלל אפילו בקטנה אבל אין כותשין במכתשת כדקאי קאי ובגדולה דוקא דסתם מכתשת בגדולה מיירי. אלא דא"כ קשה אם נתכוין לזה הול"ל לעיל אלא אי תני כיון דחזר ממה טעם קאמר וע"ז רצה רש"א לתרץ ולפי שאפשר לפרש דברי המתרץ לעיל בענין אחר כרבא וכמו שהבין המקשה להכי לא קאמר לעיל אלא אי תני והוא דוחק:

בתוס' בד"ה וב"ה אומרים וכו' אבל מלח של ים כו'. אין לו קישור:

בא"ד אבל שלנו אינו צריך וכו'. כן איתא בספרים ישנים וכן הוא ברש"א:

בתוס' בד"ה איכא בינייהו כו' מיהו מהאי פיסקא לא נפקא כו'. דאי משום דמלח בעי אצלויי ותבלין לא בעי וכמו שאמר בגמרא ודלמא תבלין הוי כו' משום האי שינוי מועטת לא איכפת לן ולכן לא הביא הרי"ף הני טעמא דאמוראי דר"ה ור"ח כו' כמ"ש האשר"י ואפשר [דלאו משום הנך טעמי בעי במלח אצלויי משום שינוי רק] משום שהמלח הוא צלול קליל מאד ואוושא טובא ותבלין נבוחי מנבח וליכא כאן איושא טובא ורש"א הניחו בקושיא ועיין בר"ן דמיישב ועיין במלחמות:

בא"ד ואף לפי' התוס' דאזלינן לחומרא כו'. פי' בשלמא בלא תוספות הוי פסקינן כדברי המיקל וכלשון ראשון דמיקל טפי ביותר על איכא בינייהו דגמרא למר קולא וחומרא ולמר קולא וחומרא ישנו קולא יתירא למ"ד ראשון דהיינו פלפלין דע"כ האיכא בינייהו שקולין וכמו שכתב ר"י לעיל דאל"כ ודאי אזלינן אחרי דברי המיקל כמו בשאר דוכתי [ק] אבל לא ידעתי מ"ש דדבר פשוט הוא [דנראה לעין דמפיג טעמן]. גם למה לא הביאו ראיה מתוספתא דלעיל פלפלין הוא כתבלין. ואיפכא ודאי ל"ק [למה הוצרכו תוס' לעיל לאיתויי ראיה מתוספתא] דלעיל הוצרכו לתוספתא דל"ת פלפלין הוי מלאכה כבידה וק"ל: