מהר"ם שיף על ביצה י:

גמ' כדאמר אביי בדף כו'. אביי אמרה על סיפא דמתני' בסמוך ומשום דרבא מתרץ שם בגוונא אחריתא לכן אמר הך דבדף אסיפא אבל ברישא לד"ה בדף כן נ"ל ועיין מ"ש בסמוך:

גמ' ורבי אמר לך כו'. לשון רש"א משום דמשמע לי' השתא דלא פליגי אלא בכיסין מקושרין אבל בכיס א' ממש מודה רבי [לכל האמוראים] מש"ה איצטריך למימר השתא דטעמא דרבי כיסין נמי כו' ע"כ:

בתוס' בד"ה חולין ומעשר כו' ואח"כ מחללו על מנה היפה כו'. לשון רש"א אין פירושו דלא סגי בלא"ה דודאי אי בעי מעלה הפרוטות לירושלים אלא עצה טובה קמ"ל דאי בעי להעלות מעות הראשונים שהן קלים מחללין על מנה יפה שבשניהם עכ"ל. ונעלם ממנו והוא לא ידע משנה שלימה במסכת מעשר שני פ"ב משנה ו' סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על המעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללין עליו מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק ולא שיתקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף ע"כ והרע"ב שם והתוי"ט לא ידעו הברייתא הזאת שהביאו התוס' דאין מחללין כסף על כסף ולכן הקשו מה שהקשו. אך קצת קשה למה לא הקשו תוס' מהך מתני' וצריך לעיין וק"ל [ד]:

בתוס' בד"ה הכל חולין כו' וי"ל דכיון שאין אדם מניח חולין כו'. לשון רש"א צ"ע דאכתי תקשי להו בסיפא דקאמר נמי שאני אומר כו' וליכא לפרושי שם משום דאין דרך להפרידם זה מזה כנראה מפירש"י דא"כ מאי קשיא לי' מגוזלות דהאי טעמא לא שייך בגוזלות ולמאי דמסיק [דמש"ה איצטריך לשנויי] שאני גוזלות כו' [דאיירי במקושרין] ניחא [דאיכא נמי הוכחה אי לאו דמשום דמדדין עבידי לנתוקי] ע"כ ואינו קשה דהמקשן מקשה כמו שהתם אמרי' הכל חולין ושניהם ניטלו לפי שדרך ליטול שניהם [כן היה סבור דליכא חשש שיצאו מעצמן רק שמא ניטלו ובודאי ניטלו שניהם ולזה מתרץ שאני גוזלות דמדדין וחיישינן דהלכו מאליהן א' א' וכפי' רש"י]: