מהר"ם שיף על בבא מציעא מ:

גמ' דל תמניא שתותא וכו'. [אף דשתות יוציא לשנה שלימה לז"א דמסתמא] דמסתמא חנוני דמוכר מעט ומוכר כל השנה ולשנה יוציא לו חסרונות שתות ליין וכ"כ האשר"י בסמוך [על מה שחילק שם בין אם קנה ממנו בשעת עכירות השמן שאז מותר לערב אף לכשיזדקק אבל אם קנה בשעה שהשמן מזוקק אסור לערב] וז"ל ומיהו מדקאמר גמרא אי ערבת לי מעיקרא הוי מזבנינא ליה וס"ד דאיירי בחנוני אלמא אפילו בשעה שהשמן מזוקק מותר לערב כו' ע"כ צ"ל דסתם חנוני השמן אצלו מזוקק לפי שמעכב קודם שמוכרו (ב):

בתוס' בד"ה במזופפין שנו וא"ת כ"ש כו'. [בא לישב קושית מהרש"א] דלעיל לא משני באתרא דמר חפו ובאתרא דמר לא חפו משמע לפי שסתם חביות רגילין לחפות שישמר היין בתוכו והמקשה דמקשה והא אי אפשר דלא בלע ודאי אסתם חביות מקשה דמחופין רק הבין שמחופין בקירא וכה"ג והשיב לו במזופפות וע"ז הקשו כ"ש וכו' [ולפי"ז אינו מובן הא"נ שבתוס']:

בתוס' בד"ה לדברי ר"י אסור כו' וא"ת לימא מותר כו'. כתב מהר"ש אין לפרש דלימא כיון דלא מחיל אמר ליה אי בעי לערבי לך מי לא ערבי לך כו' השתא נמי קביל דמצי למימר חנוני אי ערבת לי הוה מזדבן כו' ובסברת המקשה לעיל דלמא הכי ס"ל לר"פ [דאיירי בחנוני] אלא דר"ל דלימא מותר ולא מחיל ומקבל מטעמא דאמר השתא קבולי לא מקבל וכו' זבין וזבין כו' [ואדעתא דהכי קנית במ"ש התוספות] עב"ל מהר"ש ועיין:

בתוס' בד"ה זבין וזבין כו' כדי שארויח קצת. לכאורה נ"ל השמרים מייתר המוכר בדבסמוך [בד"ה לא אמרו] אבל אינו [מדקאמר אי בעי לערובי לא שרי לי' משמע דהשמרים רוצה ליתן וע"כ דרוצה להרויח לוג ומחצה שמן] רק ר"ל שהוא קנה מאה לוג יותר על השמרים וכדלעיל בעובדא דר"י [נראה שהבין דע"כ המ"ח שקנה הוא חוץ מהשמרים דהא שתות יוציא לבלע וקאמר איכא גולפא ושמרי] ומרויח לוג ומחצה שמן ועיין בפירוש רש"י [דלא משמע כן]:

בתוס' בדבור המתחיל לא אמרו כו'. וצריך ליתן טעם לפירוש השני (ג) למה שמרים יקבל לעולם אף אם יהיב ליה זוזי בניסן [דסתם מוכר שמן מזוקק כפירוש רש"י] וקשקיל בניסן במדה דניסן ודו"ק גם היאך מיושב בלא פקטים לפירוש השני (ד) וק"ל וצ"ל דס"ל מותר לערב שמרים אף בשמן צלול אבל פקטים דהוא דבר בפני עצמו אסור לערב בתוכו (ה) ועיין באשר"י [דלעיל] דלפי"ז מוכח מהכא [דאפילו המכירה בשעה שהשמן מזוקק מותר לערב] ודו"ק: