מהר"ם שיף על בבא מציעא לח:

ברש"י בד"ה אלא כו' וב' קללות הן וכו'. דעכ"פ ב' קללות הן (ש) שיהרגו בחרב ולא שיהרגו בביתם שאז לא נשארו נשיהן אלמנות וכו' אלא ע"י חרב בשבי אבל א"ל ברטושין דלכ"ע אין מורידין שאין זה קללה. אבל בתוס' מה שמקשו ממתני' דהאשה שלום וכו' אפ"ל ברטושין אם לא שמקשו דליהוי זה כעין ששמעו בו שמת ועיין בתוספות פרק האשה שלום מבואר כל זה:

בתוס' בד"ה עד כאן וכו' וא"ת וכו'. דלא מסתבר להו למימר דלקמן י"ל היורד דיעבד אין [והא דקאמר לקמן מורידין תנאי לזה כתב רק] רק אחר שמצינו במתני' דעבדינן ליה תקנתא וכו' [ממילא אמרינן דאפילו לכתחלה (ת) ]. דא"כ הו"ל למייתי לקמן [תנאי] ממתני' ובצירוף שניהם יחד ודוחק:

בתוס' בד"ה היורד דהא נטושין כו' לרשב"ג כו'. דקאמר תנאי הוא ואינהו במורידין פליגי [וע"כ דמשמע ליה לתלמודא דלרשב"ג לכתחלה מורידין] אבל מ"מ קשה מאי דוחקייהו הא לכ"ע שמעו בו שמת עדיפא מנטושין ובזה לא פליגי:

בא"ד לימא רב הלכה כו' [אין להקשות] דלמא משום דה"א היורד דיעבד אין קמ"ל אינהו מורידין לכתחלה אך ז"א דהגמרא דקאמר תנאי הוא ע"כ יש לו הכרח בברייתא דפירושו לכתחלה או לא מסתבר לחלק בין דיעבד ולכתחלה דאל"כ לימא רב אנא דאמרי ככ"ע וא"כ לימא רב וכו' :