מהר"ם שיף על בבא קמא נה:

בתוס' בד"ה מאן תנא כו' מדנקיט צאן כו' וס"ל להגמ' השתא כו'. ובסמוך לבתר דמשני דיש לחלק בין מועד דשן ורגל למועד דקרן דייק שפיר אי כר"י ניתני שור אי משום דלא נטעה כראב"י הא השתא אכתי י"ל (כר' אליעזר) [כר"מ. ודוקא צאן דהתורה מיעטה בשמירה דשן ורגל] וכיון דבכל גוונא איכא למיטעי טפי הו"ל למיתני שור כדבכולה פרקין אלא (כר' אליעזר) [כר"מ] ס"ל ודוקא צאן סגי ליה בשמירה פחותה וק"ל:

בתוס' בד"ה הא כסהו פטור כו' ופותח שמצאו מכוסה כו'. אע"ג דאף פותח שמצאו בכיסוי פחותה מאד נמי לא החמירה עליו לכסיתו יותר מ"מ מזה לא דברה תורה כי יפתח ולא יכסנו שזה לא מיקרי פתיחה כלל ואף אם הניח הפותח כך פתוח נמי פטור דלאו מידי עביד אבל אם כסהו הראשון כראוי שיכול לעמוד ברוח מצויה אף באת"ל דלא סגי בהכי סברא שהפותח חייב אם הניח פתוח ועלה נמי קאי ולא יכסנו הא כסהו כעין הראשון פטור וק"ל:

בתוס' בד"ה אילימא כו' דאין זה אלא גרמא בעלמא. מפרצוה לסטים דמתני' אין ראיה דמתני' להתחייב בנזקים איירי אבל אאבידה דבהמה אפשר מיחייבי. וכן כתבו התוספות פרק הנשרפין (סנהדרין דף ע"ז:)