מהר"ם שיף על בבא קמא לד.

גמרא ש״מ בע״ח מאוחר כו' לא גבה כו'. אין להקשות דלא הול״ל שמע מיניה אלא מסיפיה הו״ל למיפרך דקתני גבי מועד קדם בע״ח והגביהו כו' מה שעשה עשוי כו' דכה״ג מקשו התוס' סוף פרקין (בבא קמא דף ל״ו) בד״ה ש״מ ועוד למאי דמשני לעולם כו' ושאני התם דא״ל אלו גבך כו' אכתי נדייק בהיפך מסיפא ש״מ בע״ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולא כרבנן דפליגי אבן ננס. דשאני גבי מועד שאין שיעבוד על השור יותר משאר מטלטלים ובע״ח מאוחר שקדם וגבה מטלטלים מה שגבה גבה [לכ״ע] דאין דין קדימה במטלטלין אבל שור תם שהזיק קלא אית ליה ודמיא לקרקע כיון דמשתלם מגופיה וכאפותיקי שויי' רחמנא רק המקשה הבין דלא הוי כאפותיקי אלא לענין זה דגבי ליה מלוקח מאוחר אבל לא מבע״ח מאוחר וכמו שאר קרקעות לבן ננס משום נעילת דלת ומשני שאני התם דא״ל אלו גבך כו' וכפי' התוס' בד״ה אלו גבך דהוי כאפותיקי מפורש דמשועבד לניזק טפי מלבע״ח כו' ולזה כוונו התוס' בד״ה ש״מ בע״ח כו' שלא נפרש ש״מ כו' ובעלמא ס״ל מטלטלים מה שגבה גבה דא״כ לא הול״ל ש״מ אלא אסיפא הו״ל למיפרך ועוד הא בלא״ה ע״כ צ״ל דשאני הכא משאר מטלטלין דהא טריף ליה מלוקח ובעלמא לוה ומכר נכסים אין ב״ד גובין לו מהם לכן פירשו דעכ״פ המקשה מדמה שור תם דהכא לקרקעות ולהכי גבי ליה מלוקח ופריך ש״מ כו' לא כבן ננס דלדידיה כי היכי דבקרקעות כו':

בתוס' בד"ה דר"מ סבר כו' נפקא לן מוהמת יהיה לו כו'. אע"ג דלעיל סוף פ"ק עביד צריכותא אמתני' דפחת נבילה חדא בתם וחדא במועד כו' לא ניחא להו להתוס' לומר צריכותא אקרא דאצטריך קרא דהכא בתם להשמיענו פחת נבילה דניזק דאין סברא לומר תם חמור ממועד אף דלר"י אי לאו דשמעינן ליה בברייתא דקרי תם הקל ה"א תם חמור ממועד היינו משום דכתיב קרא וגם את המת יחצון וק"ל: