מהר"ם שיף על בבא קמא יא.

גמרא אלא אמר רבא לחוש חוששת מימנא כו'. לא רצה לומר מונין מן הראשון ימי טוהר קאמר [לחומרא] אם תראה ביום מ"א טמאה דכיון דבא להשמיענו דאין מקצת שליא בלא ולד טפי הל"ל שהיא טמאה מיום א':

בתוס' בד"ה דקא מטהרת כו' דהוו תרי קולי דסתרי כו'. ומ"מ בסמוך דייק שפיר דאי י"ל לקולא יש מקצת שליא בלא ולד הוי טהרינן בראשון מכח ס"ס דא"ל א"כ כי חזיא בט"ו נמי תשתרי מס"ס דשמא כולו נפיק ביום ראשון ושליא בא אחר הולד ביום שני ואפילו יצא [ביום שני] דלמא מיעוט נפיק ורובא נפיק ביום ראשון [די"ל] באופן זה שמא יצא ראשו ביום א' ואפילו לא יצא שמא זכר הוא [וכיון דאיכא ספק אחר שאינו סותר הראשון לא הוי תרי קולי דסתרי ודוקא היכא דב' הספיקות דקולא שנייה סותרין לשני הספיקות דקולא הראשונה כתבו דהוי תרתי דסתרי] וק"ל:

בתוס' בד"ה דאין מקצת כו' לענין לאסרה לבעלה. ק"ק דספק טומאה מסוטה גמרינן לה שהוא לענין לאוסרה לבעלה: