מהר"ם שיף על בבא בתרא קי.

גמרא אלא אי אבוה כו'. [לפי' התוספות] לא קאמר בקצרה משום שיהונתן היה מצד אב כו' כמ"ש התוס' דמ"מ יש לעומתו הקורבה מצד האם באליעזר שלקח בת יתרו ממש משא"כ ביהונתן לזה הכריח מקודם דע"כ לא לקח אליעזר בת יתרו ממש מהכרח פוטיאל כו' ואחרי שפגם היחוס בשוה תו מכריע צד אב וצד אם. ובלא פירושם אפשר לומר דב' פטפוטים עושה שקול לא פגם ולא יחוס מעתה מכריע דבק טוב של אהרן. וכן בגרשון מסתמא דיבוקו היה שקול לא פגם ולא יחוס ומכריע דיבוק משה [לבת יתרו] ליציאת יהונתן:

מ"ש הרא"מ ריש פנחס [על מה שפרש"י שהשבטים מבזין כו' בן שפיטם אבי אמו כו' הקשה דמהכא משמע דפשיטא להו שאבי אמו מיתרו ובפרק יש נוחלין מספקא להו אי אבוה דאימא מיתרו או אמא דאמא] אגב שיטפי' לא דק דודאי יתרו היה אבי אמו של פנחס רק היה אחד או שנים בינתיים אבי אבוה דאמיה. או אבי אמא דאמיה וכן גבי יוסף וק"ל:

גמ' לאו ממשה קאתית כו'. פוטיאל [ב' פוטיים מיתרו ומיוסף] ומסופק תלמודא אם שדינן אבוה או אימא בינתיים. וע"כ צריך להטיל אחד ביניהם שהרי אליעזר לא בת יתרו ממש לקח שהרי היה מבנות אם כוונתך כי עתה נעשית כהן וחושב אתה שהכהונה ראויה לך כמו שאמר עתה ייטיב כו' כי היה לי הלוי לכהן לאו ממשה כו' במ"ש הנני לכהונה הנני למלכות על שם אל תקרב הלום כו' שהקב"ה לא רצה לתת למשה הכהונה. ואי משום עריות כמו שאמרו יודעין היו ישראל שאין ממש כו' [לאו ממשה קאתית] דכתיב ואתה פה כו' כמ"ש פירש מן האשה מדעתו והסכים עמו שנאמר שובו לכם כו' ואתה פה כו':

כל הנביאים היה מתנבאין בכה מוסיף עליהן משה שהתנבא בזה כו'. אספקלריא המאירה כו' [נראה שהוא כעין דרשה דגמ' על מ"ש ומה אתה עושה בזה. לאו ממשה קאתית שהתנבא בזה]. ורש"י בשופטים ממשה דכתיב ביה מי שם פה לאדם:

גמ' ישכיר אדם עצמו לע"ז. אפשר לומר דנקיט באמת לשון זה להורות מי שאינו מצטרך לבריות ועושה מלאכה בזויה הוא כאלו עובד עבודת כוכבים דקרי ביה ולמשניאי אהבו מות כו'. ולעולם ילמוד אדם אומנות נקיה ראה חיים כו' דרשוהו זה אומנות. ורמז אומנות שהוא חיים לאפוקי ולמשניאי אהבו מות. והודעת להם זה בית חייהם: ויש לעיין על מה שאמרו שהתנה יתרו עם משה לתת בן הראשון לעכומ"ז ויואל משה והוא תמוה. ועיין במ"ש בספר הזוהר עובדא בחד גברא דאקדיש בריה לאלהי' שמתי' כו' א"ל משום דאקדשי' לעכומ"ז דכתיב זובח לאלהים יחרם כו' ע"ש. וביתרו ויבא זבחים ועולות לאלהים. בכל פרשת הקרבנות לא כתיב לאלהים כו'. יתרו נתן ממש בעכומ"ז. עתה ידעתי כו' כי גדול ה' מכל אלהים [ז"ש] זובח לאלהים יחרם [בלתי לה' לבדו] וגר לא תונה כו' [לא נודע למה הביא סוף הפסוק] (הכוונה דהסמוכות מורה על יתרו דהיה גר דאין להנותו): יש לעיין בכל זה ביקש דוד לעבוד עכומ"ז שנאמר ויהי דוד בא עד הראש והנה חושי הארכי לקראתו מלך שכמותו כו'. אפשר לומר שביקש לצאת חוץ לארץ כמ"ש כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים הדר בחוץ לארץ כאלו עובד עבודת כוכבים:

בתוס' בד"ה טעמא כו' למה יש לנו לשנות כו'. דלמ"ד כסדרן כוונת התורה להורות לנו סדר נחלות זה אחר זה אם אין בן יורש בת ואם אין בת אחין כו' ומהי תיתי לומר שאם אין לו בן ונתתם כו' אינו מסדר נחלות דאף ביש בן יורשת בת. רק הוא כאחריני [דבקרא דמסדר הנחלה זה אחר זה. דאם אין בת. אחין. וכן אם אין בן אז יורשת בת] משא"כ למ"ד שלא כסדרן אינו מכוון על הסדר כלל וק"ל:

בא"ד ועוד דקאמר אביי כו' הא אצטריך למידרש כו'. יש לראות הא לפירוש הרשב"א גופיה לעיל בד"ה ואימא כו' לא שמעינן מוהעברתם דאב קודם לאחין דדלמא אב קודם לבת רק דא"כ לכתוב ונתתם ונדע דבת אינה יורשת במקום אב דאל"כ ונתתם למה לי כו' ואי להקדים בן לבת מוהתנחלתם שמעי' כו' וא"כ השתא דרצה ללמוד קדימה בן לבת מהאי קרא ולא כאיבעית אימא מוהתנחלתם א"כ מונתתם לא הוי שמעינן מידי רק להקדים בן לבת ומוהעברתם נלמד דאב קודם לבת. והכי הו"ל לרשב"א לדייק דע"כ לא אזיל זה למ"ד כסדרן דא"כ לא ידעינן הסדר דאדרבה נימא אב קודם לבת כקושית הגמרא לעיל. ואולי רשב"א תופס קושיתו בסגנון זה להקשות אף לשאר הפירושים [דלעיל בקושית ואימא כו']:

בא"ד וליכא למימר דאביי דייק כו' דא"כ מאי פריך כו'. אלא אין זה קושיא דלכתוב כן כיון דקרא על הסדר אתי אין לקרא לכתוב כן. ולא כתב דהו"ל למיכתב והעברתם לבנו ולבתו. דבא לאשמעינן שיורשת הבת כל הנחלה וכפי' רבותיו [של רשב"ם] לזה כתב דמ"מ הול"ל והעברתם לבתו: