מהר"ם פדואה צו

בדבר הפשוט התירו בכל מקום ראוי ליישב המנהג והניח לבני ישראל אם לאו נביאים הם בני נביאים הם. וגם יש להם על מה שיסמכו והם דברי ב"ה שאמרו בקטנה שלא ראתה עד שתחי' המכ' ואף כי תני' רבותינו חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש וכן סברי רב ושמואל וגם חומרא דרבי זירא הלכה פסוק' היא העומדת לנגדנו לפי דברי הראב"ד והרמב"ן אש' הביאן הרא"ש בפ' תינוק' הלא הרשב"א חולק עליהם שנזכר בדברי הר"ן גם הרא"ש הכה על קדקדם וכמעט מלעיג עליהם לרוב הפשיטות בעיניו ומימיו אנו שותים וטעמו ונימוקו אתו שאין ראיי' מפריש' שהוא לשע' לזו שאתה אוסר' איסור עולם נמצא שדין תורה בדברי ב"ה במקומו עומד בנדון זה לדון עד שתחיה המכה דהיינו כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש כדברי שמואל ואף כי רב אמר כל זמן שנוחרת ומפרש שם ריש פרק תינוקת נחיר' זו והלכתא כרב באיסורי' ומודה רב בנדון דידן שתלינן בבתולין הרוק הנמצא בשעת תשמיש ואינו חולק רק על מה שהיא רואה ביום המחרת ובלילה של אחריו שהוא סובר דוקא בנוחר' תלינן כמפורש שם בתוס' וכן מוכח מדברי הרמב"ם שהביא דברי רב ודברי שמואל להלכ' פ"ה דאיסורי ביאה דבראשון מביא דברי רב וז"ל כיצד יודעים אם חיתה המכה כו' ומפרש ענין נחירה של רב כפי המבואר בתלמוד ואחר כך אמר היתה רואה בעת תשמיש הרי זה מחמת מכה כו' והם דברי שמואל כנזכר שם במגיד משנה והנה מעלת' לא הודיע אותי אם המעשה שאתה דן עליו הוא בקטנה שלא הגיע זמנה לראות ונשאת אשר על זה שייך גבול זה עד שתחי' המכה שהוא לדעתי בנדון זה תמיד עד שתפסיק פעם אחד שלא תראה מחמת תשמיש או אם אולי גדולה היא שראת' בבית אביה שגבול' לילה אח' לדברי ב"ה בכן אני צריך להוסיף ביאור וליישב המנהג שלנו שאף בגדולה שראתה בבית אביה דינה שוה לקטנה שלא ראת' לענין זה שלא לאוסרה על בעלה ותלינן תמיד בבתולין מה שתראה בשעת תשמיש כל זמן שלא תפסוק פעם אחד כי כל ענין מתניתין הנ"ל הגבולים ששם ב"ה מדברי' לתלות בבתולין אף מה שתראה אחר זמן התשמיש וכמו שהגבול מהרישא מתנוקת שלא הגיעה זמנה כו' מיירי לענין זה כמו שמשמע לשון הגמרא בפשיטות בפ"ק דנדה אמר רב גידל אמר רב לא שנו אלא שלא פסק מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש כו' וכן משמע מתוך מחלוקת של רב ושמואל הנ"ל שמתחיל התלמוד עד כמה ובאו לחלוק על הראיות שלאחר התשמיש כאשר הבאתי לעיל אם כן משמע שעיקר דברי ב"ה קיימא לפרש היתר על ראיות שאחר התשמיש וככן מיירי גם כן הבבות אחרות לתלות בבתולים כל הראיות בזמן ההוא וכן הזכיר הר"ן ז"ל בספר הרי"ף על פסק' עד שתחי' המכה אפילו על ד' לילות מתוך י"ב חדשים וז"ל ומיהו כל ששמש' אחר כך וראתה מתוך תשמיש תולין בבתולים וכל ראויה שתראה באותו יום והיינו דאמרי' פרק תינוקת מעשה וכו' אם כן זכיתי לדין שככן ר"ל דברי ב"ה אף גבול לילה אחת של גדולה שראתה בבית אביה לענין לתלות בבתולים כל הראיות של לילה ההיא אף שלאחר התשמיש אבל לתלות הראיות של שעת התשמיש לא דברו בם ותלינן תמיד בבתולים עד שתפסוק פעם אחד לענין שלא לאוסרה על בעלה והם בכלל דבריהם ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכה כו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי ובנדון זה אף נאמר שהאשה נאמנת לומר היות לה עדיין צער בשעת תשמיש ולא חיתה המכה אכן ראוי למור' לדרוש אותה על פי נשים אולי אין לה צער כלל והיא כשאר כל הנשים ואם כן חיתה המכה ואז אין לתלות עוד בבתולים