מהר"ם פדואה צד

מבינה להתגרש עד יוציאנה בעל כרחה ואז היא משתלחת ואינה חוזרת כדאיתא בתוס' ריש פרק חרש: תשובת רבינו קולון בסימן ק"א ידועה שמביא תשובת רשב"א שהשיב באשה שיצאה מדעתה שעל כיוצא בזה לא תקן ר"ג רק ששם מדברי שיצאה מדעתה אחר שנשא' אמנם רשב"א שמביא לא תלה טעמא בהכי רק אמר שהתקנה אינה שוה בכל רק לגדור בפני הפריצין ולא במקום שהדין נתן לגרש. ושלום נאם מבי"ק: בתולה שאינה פוסקת לראות מחמת תשמיש ימים רבים ויש לה וסת קבועה ט מטה עוז מקל תפארה מגדל עוז וגבורה מלומד במלחמתה של תורה גברניט הגדול למרבה המשרה ולשלום אין קץ מאת קטן תלמידיו צעיר מעבדיו המתחמם מרחוק כנגד גחלתו ורצפתו רצופה באהבה תמידה ורצופה וחבה יתירא גברא דרוח יתירא ביה רוח חכמתא וסוכלתני יושב בשבת תחכמוני להבין ולהורות ולגלות תעלומות והאידנא יפענח צפונות יאיר ויגיה חשכי על מה שנסתפקתי בבתולה שנבעלה לבעלה בעילת מצוה ופירש וראתה דם בתולים כמנהג הבתולות וחיתה המכה ונטהרה לבעלה ושמשה וראתה דם עוד מחמת תשמיש היינו בכדי שתרד מן המטה ואחרי טומאתה נטהרה ושמשה שלישית וראתה דם וכן רביעית וחמשית וששית ושביעית עד היום הזה ועכשיו היא בימי טומאתה ולזאת האשה יש לה וסת קבועה ולפי מה ששמעתי והנה למדתני רבינו בפרק תינוקת ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר נשאת לאחר וכו' עד ואם יש לה וסת תולה בוסתה ופירש"י כששמשה סמוך לוסתה שאז תולה בוסתה וכן פסק הרמב"ם פ"ד מהלכות אסורי ביאה וכן שאר הגאונים וגם האחרונים אפס מצאתי במרדכי דנדה שפירש ואם יש לה וסת זמן קבוע שהי' רואה נדה תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם שהיא רואה טהור הוא שעדיין לא הגיע וסתה ע"כ. ועתה פליאה דעת ממני כי נמצאתי במקומות רבים בימי חרפי בחתני' שנזדווגו עם נשותיהם הרבה פעמים ובכל פעם היתה רואה דם מחמת תשמיש ואין איש שם על לב גם כי אין להביא ראיה דלאו כולו עלמא דינא גמירי ובפרט במקום הזה ספרו לי מאשה אחת בתולה ששמשה וראתה דם מחמת תשמיש חמשה וששה פעמים זה אחר זה ואח"כ פסקה מלראות בשעת תשמיש ושמא כלתה החררה של דם כההיא אתתא דאתית לקמי דרבי לכן לא ידעתי אם הוא מנהג טעות שנתפשט או יש להם על מה שיסמכו ולחלק ולאמר דברית' דרואה דם מחמת תשמיש אינה כי אם באשה שאינה בתולה היינו שפסקת פעם אחת לפחות שנבעלה ולא ראתה דם כלל אבל בתולה שנשאת ולא שמשה מעולם כל ראיית דם תולין תמיד בדם בתוליה דשמא השמש מגיע בכל פעם במקום חדש או לא שמש יפה יפה וזהו שפירש"י על הברייתא שאינו דם בתולים אלא דם נדות ומעיקרא הייתי דן המנהג לכף זכות מטעם זה אמנם לבסוף בעמדי על לשון רבותינו במקומות שדברו בדם בתולים או שתחיה המכה נראה דאין לתלות בדם בתולים כי אם פעם אחת ושוב מצאתי במיימוני בפרק כ"ה בהלכות אישות שאם אירע דבר זה שלשה פעמים סמוכות זו לזו הרי זו אסורה לישב עם בעלה ותצא בלא כתובה וכו' עד בד"א שהיתה כך מתחלת נשואיה ומבעילה ראשונה ראתה דם אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאת נסתחפה שדהו לפיכך אם בעל פעם אחת ולא נמצא דם ואחר כך חזרה