מהר"ם פדואה צג

שינה שם הנהר כשר כ"ש כאן שאין שינוי שהרי מכירין את שתיהן עכ"ל. ומתשובה זו למדנו שני דברים לענין שאילתינו האחד שאין לחוש לאשר כתבו השם האחד של הנהר לבד לוב"א או אייזפ"ך הדבר השני שאף אם היה שינוי אולי מכח שאולי השם השני שלא נכתב הוא עיקר מ"מ אינו פוסל כמו שפוסק ג"כ הרשב"א הנ"ל וכמו שכתב ר"י בשינוי מקום לידה ואף כי כתב מהרר"י בכתביו בסי' קצ"ו דאין פשוט להכשיר מטעם זה הואיל וראבי"ה חולק הלא גם הוא מודה בדיעבד כמו שסיים בתשוב' ההיא ומחשב שם גט מומר דיעבד אפילו קודם שנשאת הואיל ויש טורח להשיג אחר הנראה לע"ד כתבתי מב"י ז"ל קצנאילנבוגן: ו עוד שאל השואל ואמר שנכתב בגט המומר ההוא וחניכא בא' ומנהגינו לכתוב בה' והשבתי שאין לחוש בדיעבד כי גם א' היא סימן לנקבה בלשון תרגום דהא אנו כותבין מתא דיתבא בא' ומהר"ר איסרלן כ' והשיב למתנגדו בסי' קפ"ה. בכתביו לכתוב על נקבה דמתקריא בא': ז ועוד שאל אם יש חשש במה שהיריעה עודפת וחלק למטה יותר מתפיסת יד. ואמרתי שלא שמעתי מרבותי דקדוק זה ואם הוא שמע לדעתי שמע שלא יפחת מתפיסת יד אבל בהעדפה אין סברא לדקדק. ושלום מני מבי"ק: בעסק חרשת שנתקדשה בקטנותה על ידי אביה איך יוצאה בגט כשהיא גדולה ח אהובי עמיתי שניי האלוף מנא דכולה ביה כמהר"ר נפתלי הירץ כ"ץ י"ץ מכתבך מדבר החרשת קבלתי אחר נשתהה ימים בדרך או ביד זולתי ואף אחרי הגיע לידי היה אתי ימים רבים שלא מצאתי מוביל לענות על ידו וכמר לזן העביר עלי דרכו כי עבר דרך עירי וקרוב לה ב' פרסאות והעלים ממני בואו ושובו והנה דנת בחרשת שנתקדשה קידושי דאורייתא על ידי אביה בקטנותה להוציא בגט כשהיא גדולה והיות מעשיה באלה בדעת ורצון לבל יחול בה תקנת ר"ג מ"ה שלא לגרש אשה בעל כרחה והנה פלפולך וראיותיך אשר הבאת להוכיח כי רמיזותיה יספיקו להקרא מעשיה מעשה רצון לענין זה לא יכוני לפני ונקל להשיג' בם אחור וגם לשוני אגרתך יורו שבאת להרבות בדמיוני ראיות להחמיץ הדבר לבד והא לך ראייה מבוארת על הפכו היות רמיזותיה כאין וכאפס ותוהו נחשבו דבפרק הנזקין אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת מי לא אמר ר' יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתא ה"נ לא בעינן דעתא פשיטא מהו דתימא כו' הרי כי ידמו רמיזותיה לאשה שאין דעתה להתגרש כלל דאל"כ מנא ליה לרבא להוציא דבריו מעדותו של ריב"ג עד כי אפילו דבר פשוט הוא לתלמוד לפרוך פשיטא אמנם בעיקר הדין לא אחלוק עליך לאשר קרוב הוא היותו גט מצוה כאשר רמזת במכתבך היות איבה ביניהם ודרכי האיש בלתי מתוקנים הם וכה"ג לא גזר ר"ג דאיתא במרדכי פרק המדיר בשם ר"מ בעובר' על דת דיכול להוציאה בעל כרחה ולא גזר ר"ג לבטלו ממצו' וכן רשב"א בתשובותיו בשהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה שאין לחוש לתקנת ר"ג מטעם זה אפשר להתיר אם לא נבדיל בין מצוה למצוה עוד דרך אחרת לי וקרוב הוא כי ר"ג לא כוון רק לתקנת האשה שלא לכופה ולגרשה אף כי תמאן עומדת וצווחת או לגרשה בלתי ידיעת' לזרוק הגט לחצירה וד' אמותיה עד כי ישאל את פיה. אמנם בחרשת אף כי רמיזותיה לא יקראו רצון גם כפייה ואונס אין כאן רק כי אינה