מהר"ם פדואה צ

הרמב"ם שלא לחלק בשליחות אף כי טעמא דרב הונא אין שייך הכא דנאמן הבעל לומר לפקדון מסרתיו מאחר שיש ביד השליח הרשאה בעדים בכל הדברים האלו לא אשית לבי לדעתך דודאי בטל טעמא בטל דינא. וכן מוכח מן התוס' שמה פרק התקבל וז"ל בעל נאמן כו'. וא"ת אם כן מה הועילו חכמים לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה אכתי יערער לומר לפקדון מסרתיו ואי דאיכא עדים דיהבינ' לגירושין התם לא בעינן בפ"נ ובפ"נ עכ"ל אם כן מוכח משם שאם היה צריך לומר בפ"נ ובפ"נ לא היה קשה להם דבר דהיינו מעמידין תקנת חכמים דאיכא עדים דיהבינן לגירושין שלא יוכל לומר לפקדון נתתיו וראייתך מן הרמב"ם פ"ו דגירושין לא בריר' לי כי ראה בו מעלתה מה שלא ראה בו הראב"ד ולא המגיד משנה כי אדרבא תמהו על דבריו ואף אם יצדקו דברי מעלתו שלא רצה לחלק בשליחות היינו שלא רצה לחלק בפסלות השליח מאחר שהוא מביא הגט והוא פסול מדברי תורה אף כי נתקיים בחותמיו כי נראה כאלו נעשה הדבר על ידו או איכא דשמיע ליה בהא ולא שמיע ליה בהא ואתא לאכשור' פסול להביא גט אף כי לא נתקיים בחותמיו ובנדון דידן כל חששות הללו רחוקים הם לומר שמא יעשה שליח אף שלא בעדים ומאז שמא יבא הבעל לערער ודומה לגזרה לגזרה ועוד בעת הזאת אין אנו עושים שליחות בגט אלא בהרשאה. ולדידך עיקר דדינא דהמביא גט צריך לומר בפ"נ ובפ"נ וטעמא דרבא לפי שאין עדים מצוין לקיימו אמרו היכא דאתיוהו בי תרי אין צריך לומר דלא חיישי' תו לערער דבעל למה לא נאמר לא נחלק בשליחות אלא ודאי כיון דטעמא משום ערעור ובשנים ליכא ערעור בטל טעמא בטל דינא אם כן גם בנדון דידן נאמר ככה כי לא נפל דבר נדון דידן ממנו שלא היה כי אם חשש ערעור ויצא הדבר מתוקן מתחת ידי שאין כאן ערעור. ונוסף על כל אלה כי למה סדרתי לעשות שליח רק בעבור שלא הוברר אם קטנה אם נערה היא אם גדולה והאב לא היה יכול לקבלו ולא שייך לומר דאי לגירושין יהביה לדידיה הוה יהיב כו' ומה לי אם היה בעיר או לא היה בעיר כאשר רמז גם כן מעלתו. בודאי כי אין מעלתו מן הגסי לבם בהוראה ואדרבא יראה נוספת ארגיש בך עד כי כל יתיש כגמלא נדמה לך ותסוג אחור מן כל חששא ואם רחוקה היא נראה מדברי מעל' שאף לדברי המפרשים נערה וה"ה קטנה הטעם הוא משום שליחות ואינו כן עמדי ושם בדברי הר"ן על שם הרמב"ן שהביא מעל' תראה בהדיא שאינו כן וכן מוכח מדברי התוס' התם דבראשונה שמפרשי' דוקא נערה ולא קטנה צריכין לפרש יד יתירא זכי לה רחמנא יד עצמה שניתוסף לה בנערותה דיד אביה היה לה מקודם ואח"כ שמפרשים ה"ה קטנה נזקקו להפך הדבר לומר יד יתירה ר"ל יד אביה דיד עצמה עיקרא כו'. ושלום מני מאיר בכמר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: באודת גט שליח שבהרשא' נזכר איך עידי הגט הם ראובן ושמעון ובגט עצמו נכתב לוי ויהודה ד אהובי הגאון ר"מ כמהר"ר בענדיט י"ץ שלו'. העתק הנעש' בבלוניא קבלתי ולא אשכחנו ואכתוב לגיסי הדבר על זכרונותיו ימחול לי מעל' בהיותי אתך דברתי עם מעל' מעסק הגט של שליח אשר נעשה באוטרנ"ט שההרשאה והגט אינה שוים והיה לבי אז עם מעל' להכשירו שינתן הגט לכתחלה. ועתה נתחרטתי בו כי נבוך אני בו מאוד באשר אז מתרי טעמים היה בלבי להכשירו חדא מאחר שכל סדר ההרשאות הם למותר. אמרתי אף כי נחשב ההרשא'