מהר"ם פדואה פט

שיגרשנה הבעל בעצמו משום דאי עביד ע"י שליח נאמן הבעל לומר לפקדון נתתיו לך כו' עכ"ל ואע"ג שיש ביד מהרר"י הרשאה מקויימת שמסר הבעל בגט לגרש בו ולא יכול לומר לפקדון נתנו לו מ"מ מקובלני מרבותי שראוי שלא לחלק בשליחות וכעין זה מוכח מן הרמב"ם שכתב בפ"ו מהלכות גירושין שהפסולין בעבירה מדברי תורה פסולים להביא הגט ואם הביאו הרי זה פסול אפי' כשנתקיים הגט בחותמיו ולאו אדבורא דידיה קא סמכינן ולמה הוא פסול אלא מטעם שלא נחלק בשליחות כי היכא שאין הגט מקויים דכולה מלתא אדבורא דידיה קסמכינן אינו גט לגמרי. לכן פסול אף כשמקויים מתוכו שלא תנשא בו לכתחילה ואם כן הכא איך נתן הגט לכתחילה במקום חששא כזה נאמ' לבי נוקפי מה אדון בו והתמהמהתי עד כה לכתו' לכ"ת לסבת קורת הזמן אפס חפצתי שמר יודיעני בכל אלה דעתו איך אתנהג. אמת כי אולי קלקלתו שאינו יודע אם בתו הגיע' לגדלות או לאו יוכל להיות תקנה באלה. ויתבונן מר בדברים ויודיעני מר מענה ויען כי ארכו הימים שכתב מר כתבו הראשון על ידי מהרר"י יצ"ו סדרתי להעתיקו ולשלחו ליד מר וה' יצילני משגיאות ושלו' מני יוסף ק"פ: תשובה שנייה למהרר"י ק"פ באודות ספקות הקטנה המתגרשת ג מעלת אהובי מחות' האלוף כמהר"ר יוסף יצ"ו ואיש ק"פ שלו' מכתב מעל' הגיעני אחרי יצא מאתי כמ"ר מנצח אשר על ידו כתבתי למהרר"ם סג"ל י"ץ ולגיסי ומוביל לא מצאתי מאז ועד עתה מעלתה תפס עלי לאמור אם היה ראוי לדבר לנכח האב בקבלתו גט בתו הקטנה אם כן גם כי תקבלו הבת במעמדו כפשרתי יצטרך להיות לנוכח האב. ולא כן הוא בלבבי כי אף אם גרושיה הוא מצד שליחות כאלו בא ליד אביה מ"מ היא היא המתגרשת דיד אביה כיד דידה היא אם כן יכון לדבר לנכחה ומעלתה לא ירד לסוף התשובה הנ"ל של ת"ה וז"ל אף על גב דאין המקדש אומר הרי בתך מקודשת לי אלא הרי את מקודשת לי אין קפידא דר"ל הרי את מקודשת לי מכח אביך עכ"ל וכל דברינו אלו הם למותר אחר שכתב מהרר"א בכתביו שאין לשנות. שוב כתב מ"כ ודחה דקדוקי בקש אשר הוצאתי מלשון הטור שהוסיף על דברי אביו לאמור לא תקבלנו אלא על ידי אביה שר"ל במצות אביה ומעלתה כתב שאפשר שר"ל דוקא לכתחלה לא תקבלנו אבל אם נתגרשה ונשחת לא תצא. ולכך לא יוכל לומר בלשון אחר הלא יבדוק מעלתה במכתבי כי זוכר אני שכתבתי שהיה לו לומר לא תקבלנו אלא אביה ולא היה לו לומר על ידי אביה אם כן דברי נראו ונדחו וחזרו ונראו ואשר יקשו על מעל' ללכת בדרך שמתי לפניך שהבת תקבל במעמד אביה ובציוויו משום שאין אנו נוהגין להטפל בשליחות של קבלה וזה ידמה למעלה שליחות של קבלה אמת הוא כי כן כתב רבינו פרץ דנכון להחמיר אמנם הטעם והסבר' אשר כתב ונתן ר"ף אין שייך בנדון דידן שכתב שהדיינין צריכין שיכירו חתימת העדים שחתמו שעשתה אותו שליח לקבלה כו' עי"ש בטור אבן העזר ובנדון דידן שהאב יהיה במעמד שהבת תקבלו אם כן עידי מסירה הם הכורתים הכל וכל הדברים השייכים לשליח לקבלה אין אנחנו צריכים כאן ואפי' ראיה ועדות מן הב"ד שקבל השליח הגט לא נצטרך מאחר דהמשלח במעמד אין הפרש בין גט זה לשאר גיטין והספק הגדול אשר נסתפק בו מעלתה ותמהת עלי על אשר סדרתי הגט על ידי שליח בעוד שהי' יצחק בעיר אצל המגרש ובהג"ה בסמ"ק הזהיר מאלה ונראה למר להביא ראיה מן