מהר"ם פדואה רלו

קאי הכי לפי האמת ולא שיבא אחריו אמורא לדחותו כי במקו' שמביא סיוע ודחה אותו נזכ' בלשון לימא מסייע אלא ודאי קושיא ופירוק' הוא ונר' לתרץ וליישב ההג"ה מרא"ש שמפרש הירושלמי הכי והא תנן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא ר"ל למאי דסלק' דעתין מעיקרא שאין הפרש בין גדולים לשאר בני אדם והא אנו רואין שעושה כן לר"ג ומשני שאני התם משום דזרע דוד כלומר כך ס"ד מעיקרא אם כן לפי האמת קאי שכל גדולים במשמע ולהתוכח במשא ומתן של הלכה ירדתי לחילוק זה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק אמנם הגרסא אשר לפני בספ' שלי נראה עיקר שר"ל דוקא גדול בתור' ולא תקיף וממונה לשררה. עוד אחרת אתי וברור לי לפע"ד שכל הדברים הנ"ל הן הירושל' הן ההג"ה מדברים בענין שמביאין הס"ת להם לקרות ואין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאין הס"ת ממנו ומחזירין אותה לתוכו רק מביאין אותה ממקום אחר בשעת הקריאה ואחר הקריאה מחזירין הספ' למקומו או שהיתה ס"ת דרכה להניח על העמוד המיוחד לקרות עליו ולאדם חשוב וגדול מעתיקין אותה משם להביא אותה גבי הגדול למקום שעומד שם כמו שעשו לכ"ג כדתנן בפרק בא לו אשר עליו קאי הירושלמי ובכן הוא גנאי לס"ת ובעבו' זה יקשה לעשות אם לא לגדולים כנ"ל. אמנם כמנהג שלנו וכעובדא דידך לייח' תיבה וארון על יום או יומים ולתת בו הס"ת ולהוציאו בשעת הקריאה ולהשי' אות' על העמוד והקוראי' בתורה יעקרו ממקומם לקרא על העמוד ואחר כך יחזירו הס"ת לארון לא עלה על לב שום אדם לאוסרו כי אין בו פגם לס"ת מאח' שמיוחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ואין הפרש לב"ה של עראי או ב"ה של קבע אם כן יפה עשית ויפה הורית כי אף אם היה עובדא דידך דומה לירושלמי ולהג"ה הנ"ל לא צאת מחק הגדר מאחר שהיה גדול וכ"ש מאחר שייחד ארון ועמוד לס"ת כמנהג שלנו אם כן אין בו בית מיחוש. ושלום עליך אהובי ועל כל חביריך כה מעתיר אהוב' מאיר בכמר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: עד אחד מפי עד אחד ביבמה איך מת היבם פט היתר אשה זו תלוי בסוגיי' התלמוד דפרק האשה רב' דבעי' שם עד אחד ביבמה מהו ורב ששת ורבא פשטו דנאמן ולהתירה לשוק ובגמרא דחו לפשיטת' ור"י אלפס פסק לקולא על שם רבותיו שאמרו דהנך דחייתא לאו דסמכא הן וכן פסק הוא דסיים וכן הלכתא וכן כתב הרמב"ם בפר' ג' דיבום וחליצה והמגיד שם לא מצא שום חילוק על זה רק על מה שצרף הרמב"ם עם זה כאשר מעיד שניתן לבעלה בן להתירה לזר מביא עליו השגת הראב"ד ששם הפרש בין עדות מיתה דעבידא לגלויי' לעדות שיש לו בן דלאו עבידא לגלויי' אם כן נראה שדין עדות מיתה היה פשוט לכולם אכן הרא"ש בספרו חוכך להחמיר הטור א"ע הביא דבריו בסימן קנ"ח. ובאמת כל בעל נפש יחוש לדברי הרא"ש כי אחרון הוא ובנו מביא דבריו אכן במקום עגונה דאתתא כעובדא דידן דאי אפשר להשיג עדות אחרת ממרחקין נראה לי להקל ולהשען על כל הפוסקין כי לא מצאתי שום פוסק לא ראשון ולא אחרון שמפקפק להחמי' ובפרט ראוי לסמוך על דברי הרי"ף אשר עליו כתב מהר"ם בפרק נערה שנוהגין לפסוק כמותו במקום שהתו' אינם חולקין עליו. ואי' לפקפק גם בנדון זה בעבור שיש עד מפי עד ונאמר דתרי קולי לא עבדינן להכשיר עד אחד מפי עד אף כי דבר זה אין צריך ראיה דכבר איפסיק דרך כלל להכשיר בעדות אשה עד מפי עד אפילו מפי עבד מפי אשה מפי קרובין