מהר"ם פדואה רלד

היא מחללת שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומ' ארור שזה ילד ארור שזה גדל ארור שיצא זה מחלציו אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיק כמאן כהני תנאי ע"כ. מעתה היה לבעל תרומת הדשן או לספר חסידים לתקן הדבר יותר שלם ויותר ניאות שלא לקרותו כלל בשם מולידיו מאחר שגם אבי המומר נקרא רשע והוא בארור ג"כ כנ"ל אלא היה ראוי לתקן לקרא אותו בשמו לבד אלא ודאי לא ראו לעשות ככה בעבור שאז היה ניכר הדבר בפרהסי' לשנותו לרעה ובחרו הרע במיעוטו להזכיר אבי המומר ולא המומר נמצא כי נשמטו בתקנה זו מהלבין אותו ברבים ואף כי היה ראוי לפי הסברא כנ"ל אפילו הכי לא הסכים הרב הנ"ל לאחד הגדולין שהעיד ככה כנזכר בתשובתו משום גנאי. ואין להקשות על זה שהיה להם לתקן לקרותו על שם אבי אבי אביו דאין סברא שלא יהי' הפסק יהיו נקראים כל אבותיו רשעי' דאם כן נעשה ח"ו לאברה' אבינו רשע אלא הכרח שדוקא לאבי הרשע נקרא ג"כ רשע שילד וגדל גדולי' רעי' וכן יורה הלשון מן הגמר' אם כן היה לקרותו בשם אבי אבי אביו לפי זה זה אינו דכתיב אם תשק' לי ולניני ולנכדי ומתרגמינ' לברי ולבר ברי ואיתא בבר' רבה ורש"י מביאו עד כאן רחמי' האב על הבן. וגם איתא פרק קמא דקידושין שעד כאן חייב ללמדו תורה ולא עוד. בכן אין לקרות בן פלוני רק בני בני' ולא בני בני בני'. וראיתי אשר חבר שניי הרב סיני ועוקר הרים כמהר"ר נפתלי כ"ץ י"ץ על שאולה זו והוכיח בראייה נכונה מתשוב' הרא"ש שיש לקר' לבן המומר לס"ת על שם אביו ולא אבי אביו וברור מללו אמנם לפי סברתי הנ"ל אומר כי תרומת הדשן אינו חולק על הרא"ש כי הרא"ש דבר במי שהיה גדול ועלה לס"ת עד לא המיר אביו ובעל ת"ה דבר במי שהיה קטן כנ"ל. מעתה כי אתינא להתם יפוק הגאון נ"י כמהרר"א ז"ל לאפי דמתרצנ' דבריו שאינו חולק על מאור עינינו הרא"ש: עוד יש להורות בנדון דידן מטעם אחר לקרא האחין על שם אביהם כמקדם כי אביהן הוא תקיף ושר גדול ויש בו משום דרכי שלום ג"כ ומנהג הוא בכל הארצות האלו כשהחזן אוחז הס"ת בידו מברך המלך או שר המדינה אותו ואת כל שריו והס"ת בידו ואין חוששין להזכיר אותו בב"ה על הס"ת ויש לנו סמך מן התלמוד כי אפי' במקדש היה עושין ככה כדאיתא ריש פרק בא לו שאמ' שמעון הצדיק לאלכסנדרוס מקדון בית שמתפללין בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב כו' אם כן אם מדרכי שלום מזכירין אות' על התורה או במקדש כ"ש בנדון דידן שאין להמנע מלהזכי' אותו על התורה כמקד' כי נחוש לאיב' וגדול מזו התירו משום איבה דרבי יהודה נשיאה בפ"ק דע"ז אומ' היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הוי לי איבה ולולי כי ר"ל שם המצי לו תחבול' היה שוקלו להחזיק בו משום איב' וכן מוכח במרדכי שמה שמתי' בזמן זה משום איב' מהכא. ובפרק אין מעמידין שרי משום איב' שיהודית מיילדת ארמאי' בשכר ואפי' בשבת היה מותר לולי כי מצי לאשתמוטי כדאיתא התם וכן להניק היה מותר משום איב' אם לא שמצי לאשתמוטי. וק"ו בנו של ק"ו בנדון דידן שלפי הנשמע אביהם של האחים הנ"ל אף כי הוא מדומע בין הנכרים דורש טוב לכל עמו ומטיב לקרובין ולרחוקין ולישרים בלבותם בגופו ובממונו אם כן מחשבתו נכרת מתוך מעשיו שנתחרט וירא אלדי' וככה שמעתי עליו מעדים נאמנים אם כן ראוי לקרבו ולא לרחקו במקו' מקד' מעט כי ברור לנו