מהר"ם פדואה רכט

לפניך יעלה לך כל הסוגיא דגמרא כהוגן ואם תדקדק בריש בני העיר במרדכי תמצא שכסוי זה של הכורסיי' נקרא מטפחת וא"כ הוא חמיר מן התיבה דתנן מכרו מטפחת לא יקחו תיבה וכל שכן שהוא יותר קדוש מן הפרוכת של התיבה דהיינו הארון הקודש אם אין עושי' בו כמו שעשו בזמן התלמוד בחזרתו של רבא דעייפא ומנחי כו' אמנם אם עושים בו דבר זה יראה שהם שוים כי תשמיש אחד להם וכן יראה מלשון הרמב"ם שהבאת וז"ל פרוכת שעל הארון שמניחין בו הספרים כמטפחת הספרים ע"כ והיינו מימרא דרבא בחזרתו דעייפא ומנחי כו' והוא תשמישו של מטפחת זו ומלשון רמב"ם זה יראה לי להוציא ולפשוט שמותר לעשות מן הכסוי של כורסיי' פרוכת דמשמע ששוים הם אכן להפך אינו צריך תלמוד כי פשוט הוא כנ"ל. ובאלה אחתום דברי שאם נוהגים בפרוכת מנהג זה לפעמים להניח עליו ס"ת אז הכסוי של האלמימרא והמפות שגוללין בהם הס"ת שוים אליו ואם אולי בדו' הזה אין נוהגין בפרוכת לעשות בו דבר זה אז אינו דומה למטפחות אלו היינו שגוללין בם או שמניחים הס"ת עליהם כי אלו תשמישי קדושה והפרוכת אז תשמיש דתשמיש כנ"ל. ושלום מני אהובך מאיר בכמר יצחק ז"ל: דם יצא מצוואר אווזא מחמת מריטת נוצות פג ידו בכל בבקיאו' ובחריפות בקי כרבי יוחנן בטריפות אהובי שארי הגאון כמהר"ר יחיאל יצ"ו שלום למר ולתורתו. ע"ד שאילתך בדם שיצא מן האווזא מחמת מריטת הנוצות בצוואר הלא מעלתך אינו צריך לא לגמר' דידי ולא לסברא דידי אמנם אחשוב שמעלתך מבקש זקן מן השוק לסמוך עליו ותחשוב אותי לזקן או כוונתך כרב אשי דמכניף בי עשרה בטריפות בפרק קמא דסנהדרי' והנה בלי ספק מדיני דגמרא אין לטרוף האווזא דאינו דומה לההוא בר אווזא דבי רבא דאתא כי ממסמס קועיה דמא וכו' דהתם לכלב' או שונרא או קוץ וקנה יש לחוש דילמא נקב עד החלל ונקב הוושט אכל כאן שברו' הוא שהדם יצא מחמת מריטו' הנוצות שנמצא דם בשוליהן ובגומותיהן פשיטא שאין לחוש לנקיבת הוושט אכן העולם נהגו להטריף מכח ההג"ה שנמצאת בשחיטה שהביא מעלתך ומה שנראה מדברי מעלתך שיש בלשון הגה"ה לשון קריעה וז"ל בשחיטת היונה היכא דמרט הנוצה ויוצא דם ונקרע וכו' לשון קריעה זה אינו לפני ולא ראיתי אותו בשום ספר אף כי לא ראיתי אין ראיה אך הלשון לפני בזה האופן על שחיטת יונות כשמורטים נוצותיהן ויוצא דם אין לשוחטן גזירה אטו דנפש' העור' או כי אם ממסמס קועיה דמא כי הרואה סובר שנפשט בלא מריטה ואת' נמי למשחט כו' גם מה שכתב מר לדקדק מלשון השחיטות הקצרות של מהרר"י וויילא מדהזכיר גבי עוף חתיכה וגבי יונה תלישה ש"מ דוקא יונה ידע מעלתך שבשחיטה לא נמצא עוף רק ז"ל השוחט וחתך העור ויצא דם ופסק כו' עד וכן השוחט יונה וכו' ואפשר שהרישא מיירי בבהמה דאין שייך דבר זה שיצא דם מחמת תלישה ואולי מעלתך דקדק מלשון ימיתנו וימכרנו ולשונות כאלו שם שמשמע לשון זכר אם כן נראה דמיירי בעוף דאלו בהמה לשון נקבה שייך להזכיר עליה ימיתנה וימכרנה אכן גם זה אינו ראיה דאף אם לשון בהמה הכולל ראוי להזכיר עליה שם נקבה על שור על שה שייך להזכיר לשון זכר אם כן אפשר שרצה לומר השוחט שור או שה וק"ל. ועוד אין להוכיח מלשון זה כי גם על יונה מזכי' לשון ימיתנו ויונה מזכיר בכל מקום בלשון נקבה בפרשת נח כתי' ולא מצאה ושאר לשונות נקבה שם וכן בשאר מקומות ומן פרש' קרבנו'