מהר"ם פדואה רכז

חשיב דיעבד ואע"ג דלענין איסור קדירות שאינן בני יומן חשיב להו לכתחלה אף על פי שאם יהיו אסורין אין להם תקנה היינו משום דהתם איסור הרבה איכא אבל הכא דליכא אלא משהו שאין רגילין להשתמש בו חמץ הרבה אלא משהו וגם אם יהיו אסורין אין להם תקנה חשיב להו לגבייהו כמו דיעבד כדכתבו התוס' בפרק כל שעה בשם ר"י כל זה הפי' פי' הגאון מוהר"ר אליה מזרחי ז"ל ה"ה בתוספתא שלו שחבר על הסמ"ג והדפיסו בחייו כדי לפרש הלשון של הסמ"ג המתחיל ואומר הר' אליעזר ממיץ דהא דמסקי' בשילהי דע"ז דנותן טעם לפגם מותר ה"מ באיסורי' שאין איסורן בכל שהו וכו' עד אבל מורי רבינו יהודה בשם רבו ור"י ור"ת וכו' וגמגמו על דברי הגאון אנשים בעלי תורה בארץ הזאת ופירשו לשון הסמ"ג בדרך אחרת ששמעו והבינו משכלם כפי הבנתם ונא בבקשה ממעלת גדולת מורינו יורינו אם יש ממשות בגמגום ויפרש לנו הלשון באריכות על מתכונתו וכסא אדונינו יהיה נכון לפני ה' עד עולם:. פא נדרשתי לשואלי על פי' של הגאון כמהרר"א המזרחי אשר באר דברי הסמ"ג בנותן טעם לפגם בפסח אם יש גמגום בדבריו אם לאו. והנה נ"ל ראשו וסופו אמת אך על אמצעיתו יש לגמגם וזה כי בראש דבריו באר הגאון לשון הסמ"ג לתרץ למה הביא קושיות התלמוד שמקשה ואמאי לשהינהו כו' יספיק לראייתו דברי רב לבד שאמר קדירות בפסח ישברו לכן תירץ שאין משם ראיה רק מסוגית התלמוד ויפה אמר דאם לא סוגית התלמוד הייתי או' לאו דוקא ישברו אלא ה"ה שיכול להשהותן עד אחר הפסח ולהשתמש בהו שלא במינן ולא בא למעט רק שלא ישתמש בהו במינן או ירצה לומר כאשר ירצה ליהנות בהן בפסח לא יוכל ליהנות מהן אלא באופן זה שישב' אותם במוציא רמון או במוציא זית או במוציא משקה באופן שאין לחוש שיבשל בהן אם אינם טמונים מן העין ואז יוכל ליהנות בהם להשים בהם תפוחים וכיוצא בהם דהנאה זו מותרת שאינו נהנה מן האיסור כידוע לכם אבל ה"ה שהיה יכול להטמינם ולהשהותן עד אחר הפסח ליעבד בהו שלא במינן אבל במינן אחר הפסח או אפילו שלא במינן תוך הפסח היה אסור אף כי הוא לפגם כי יחשב לכתחלה מאחר שיש להם תקנה להחזיקם בשלימות ולכן מביא סוגית התלמוד ואף כי היה רחוק לפרש ככה מ"מ הסמ"ג רוצה להביא הדבר שהוא בהדיא ולא ירצה להשען על דקדוקי פלפול ודי בזה כי בלי ספק כוון האמת בביאור זה. ובסוף דבריו שתירץ הגאון ובאר קושיות התלמוד וליעבד בהו שלא במינן שלא יקשה הא דתנן אין מבטלין איסור לכתחלה גם בזה דבריו נכונים ומוכרעים לפי דברי ר"י ור"ת שסוברין שרב סובר נ"ט לפגם אסור בכל מקום כמו שבאר הגאון ז"ל והן הן דברי התוס' בפ' כל שעה שהקשו קושי' זו שבתירוץ הראשון של ה"ר יוסף שתירץ הואיל ואיכא תרתי לטיבותא שהוא נותן טעם לפגם ומשהו כו' איתא שם וז"ל ולדבריו צ"ל דה"פ וליעבד שלא במינן אי סבירא ליה לרב נ"ט לפגם מותר ותירוץ שני של ר"י שהקדירות של חרס כו' הן הן דברי הגאון שצריך לומר ככה אם סובר רב נ"ט לפגם אסור א"כ על דברי גאון אין להרהר אף בזה. אמנם במה שהקשה הגאון על דברי סמ"ג וז"ל אך לא שמעתי מה ענין זה לכאן דמאי נפקא מינה כו' אינו קשה בעיני דר"א ממי"ץ רוצה להוכיח לנו הדין שנ"ט לפגם אסור ולכן לאשר עיקר ראייתו מדברי רב שאמר קדירות ישברו ולא יוכל להשהותן והוא רבי אליעזר סובר שטעמו דרב משום איסור משהו א"כ צריך לומר שגם אנחנו סוברים דחמץ בפסח במשהו דאם לא סבירא לן ככה נפול פיתא בבירא ויהיה לדידן נ"ט לפגם מותר ולכן