מהר"ם פדואה ריד

מביא מימרא זו ואמר שר"י מדקדק מן התלמוד שם שר"ל נשבע שישנה פ' זה ולא בדבור בעלמא אם כן לדברי ר"י ור"ן לא היה בית מיחוש בנדר זה ואף כי לא מלאני לבי להקל על האיש הנ"ל בעבור זה לבד פן ח"ו הרא"ש יריץ גולגלתי כי אולי גם זה יחשב כנדר צדקה כנ"ל מ"מ הנני להסכים על ידי הזקן המורה מצינגנ"ה שהורה להיתר מטעם אונס כנ"ל אף לדברי הרא"ש ואומר כי קריינא דאיגרתא ליהוי פרוונקא להתי' לו ע"י חרטה לחומרא כאשר כתב ויישר כחו וכל כי האי מילי מעלייתא לימרו משמי כי לא אתירנו בלתי התרת חכם ע"י חרטה מאחר שכבר הורה ככה כי ידמה אלי לחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר בכן אומר למ"כ שהתחיל במצוה גמור. ושלום לדייני ישראל ותלמידיהון נאום מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל: על אשר בטלו הרבני' החרם של מהר"ר בענדיט ז"ל עג תנן התם בפרק י"ז דכלים ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי או לי אם אומר אוי לי אם לא אומר וכן בברייתא דהמוכר את הספינה בענייני המדו' אמר רבן יוחנן ב"ז או לי אם אומר כו' אם אומר שמא ילמדו הרמאין ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאים אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו עכ"ל הבריית'. ושם איבעיא להו אמר או לא אמרי דבי שמואל בר רב יצחק אמרה ומהאי קרא אמר' כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעי' יכשלו בם עכ"ל הגמרא. כאלה קרה לי כי שקלתי במאזני רעיוני אם אדבר עוד בעסק ריב הנעלה כמ"ר יצחק דנוט עם הגבירה מר' רוסה המשודכת לו כאשר תחלת דברי עם שלוחה כהר"ר משה באזל היו שלא להטפל באלה ולהשמט מהם במאי דאפשר אמרתי יגעו ויבלו מאליהם או זולתי מן הקרובי' אליהם ירדוף אחריהם ויקים ברית חדש או יפירנו ועתה כי ראיתי כי עודם מטפסים ועולים במלחמה ואף כל אחד ואחת מהם חילו מרוכבי אתונות צחורות זה אומר בכה וזה אומר בכה והגיע הדבר עד כי הורו בה קצת המורים היות' ספק מקודש' נלחמו עשתנותי יחד אם לדבר או אחדל כי אולי יהיה לי לחרפות באשר פניתי כי להשמט עד כי באחרונה הכרעתי כרבי יוחנן ב"ז הנ"ל כדי לאפרושי מאיסורא כי אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' ואפי' להורות במקום רבו הותר בעבור זה כדאיתא פ' הדר כל שכן שלא אשגי' על דבור קל אשר יצא מפי הנ"ל מאחר שהגי' עד ככה שיש בו חלול ה' ואפס בקצהו אטפל כי על עסק הקידושין אשר הורו המורי' לחוש להם לא אתן בם דברתי עד אשמע דברי העדי' מפיהם או מפי כתבם גופא דעובדא היכי הוי אמנם שתים רעות עשו עמי אדבר בם וירוח לי האחת כי קמו עדת רבנים אשר אינני בקי בהם ובשמותיהם והיו לה לעזרה ובטלו גזירת האלופים אשר מקדם גזרו עליה נדוי ואין להם על מה שיסמכו אשר בעבורו יכון לבטל גזרות האלופים ובתוכם היה איש שיבה זקן ונשוא פנים הגאון כמהר"ר בענדיט ז"ל אשר הלך לעולמו ושבק חיים לכל ישראל ובנתיב אורו הלכו גם שאר האלופים אשר כתבו נדוי על האשה הזאת. והנה הרבני' אשר החזיקו ידי האשה ובטלו גזירות הישיש מהרר"ב ז"ל וגזירות הנמשכין אחריו סמכו יתידותם על הא דכתב ריב"א במרדכי פרק הגוזל בתרא שהעדות הנגבה שלא בפני בית דין אפילו בדיעבד אינו עדות לדון על פיהם באמרם שהעדות בנדון זה נגבה שלא בפני האשה ובאמת זר מעשיהם מאד להשען על ככה להשיב את הארי לאחר מיתה ולבטל נדויו דמאי חזית לאמור קים לי כריב"א יותר מראב"ן דאיתא שם במרדכי דמכשיר