מהר"ם פדואה קע

ראיתי בדברי מ"כ וזר הוא בעיני שכ' מ"כ היות הוכחה בתו' פ' כיצד הרגל היות הפרש בין דר בחצר חבירו שלא מדעתו ובין מדעתו ושתק. ואנכי לא כן מצאתי רק ההפך היות כן דעת רש"י והתו' חולקים עליו בפשיטות. וככה ימצא מ"כ בפירוש בספר תרומת הדשן שחבר מהר"א ז"ל בסימן שי"ז בתשובה על שמעון שאכל עם חמיו הוא ואשתו שני שנים יותר על קצבת הזמן כו' אמת כי גם דברי הגאון בתשוב' הנ"ל לא אבין שכתב שלפי דעת רש"י דוקא שלא מדעת אבל מדעת פטור והתוספות חולקין ודעתי נראה שם בפשיטות למעיין שבהפך הוא שבדעת רש"י שמדעתו הוא יותר ראוי לחייבו והתוספות סוברין ה"ה מדעתו דמה שפיר' רש"י ותוספות שם קאי על זאת אומר' הדר בחצ' חבירו שלא מדעתו חייב כו' ודחי התלמוד ואומ' הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי כלו' ובעבור זה הוא חייב וקל להבין למעיין שם. וכתבתי אלה כי דברי תורה הם וללמוד אני צריך אמנם מ"כ אינו צריך לכל אלה כי פשיטא הוא שיש לו רשות בכל חלקי הבית להשתמש בו בהיותו שותף בכל הבית. עוד אחרת אתי אמרתי לצרף אותו במכתבי כי ראיתי אשר כתב הגאון כמהר"ר אברהם כ"ץ והלך בעקבי מ"כ ובפסקיו ראיתי מילתא דתמיה ואכתבנו למ"כ כי במחיצתך הוא וידרשנו מ"כ להאיר עיני או אתה תאיר עיני בלתי דרישה וזה. כי בטענת שכרו של שמעון ט"ו דוקא"ט לשנה משך זמן השותפות כתב שראובן היה חייב בו לתת שכר לשמעון משום רבית ויעד הדין לפרק איזהו נשך והנני על ארץ לא לי כי הנני פה ויניזי"א בעת קראתי פסקו הנ"ל ואין בידי ספרים ויקשה אלי לבקשם בהשאלה גם אין לי פנאי אכן כפי אשר תשלוט רוח זכרוני דין זה לא ימצא בפרק איזהו נשך ולא בשום מקום שיש חשש איסור לשותפות אשר משתתפין ומניחין כל אחד מהם קרן לתוך השתוף רק דין זה הוא למקבלין עסקא כדתנן שם ומבואר שם בגמרא בעבור שעסק' הוא חצי מלוה וחצי פקדון ומעל' כבוד' יגלה עפר מבין עיני ואל תשיבני ריקם כי זהו ראשי' טפולי במ"כ במש' ומתן של הלכה ומרחוק הריחותי ריח שמנך הטובי' וחפצי להתבשם בם בעצם בכן אספיק ואומר שלום מני עבדא דנורא זיקוקין מעלתך מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאלנבוגן: מט מי כמוהו מורה הוא הגאון ה"ה כמהר"ר עובדיה איש שפורנו שלום רב לו לאוהבי תורתיך. מכתב מ"כ הראשון הנכתב סוף מייו' גם השני נכתב כ"ו יוניו קבלתי והאלקים לא היה בלבי לענו' עוד באלה לולא דבריך האחרוני' באשר דברי מ"כ ודבריהם כפתור ואין דרכי לקפח בהלכות ותוספ' ראיה של מ"כ ממשנ' האומנין וכולם שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם לא אבין כי לע"ד הי' הכושל שבראיות מ"כ כאשר לשם תמיד היה שומר אך בראשונה היה ש"ש מטעמים המופרשים בגמרא ואחר כך שאמר טול את שלך והבא מעותי' ר"ל שאפילו בעבו' שכרו אינו מעכבו אינו עוד ש"ש רק ש"ח אמנם בנדון דידן שהיה בראשונה שותף ואחר כך קבל בקוטמ"ה ואמר לו שלא יפרע עוד קוטמ"ה עודני בדעתי הראשונה או כי עדיין בקוטמ"ה מטעמא מאן פלג לך כדתיבנ' או לפחות הדר לקבע' קמא ואינו דומה להא דפרק מי שמת שכתב שם ר"ת דבחלקם של קטנים שמין להם כאריס דהתם אפשר לפרש דמעולם לא ירדו הגדולים לטרוח בעבור הקטנים בחנם אך תכף אמרו ראו מה שהניח לנו כו' ואפילו אם נאמר שהתחילו בראשונה להשביח לאמצע ואח"כ חזרו ואמרו ראו כו' התם ודאי חזרו ופירשו שאינם רוצים להיות שותפים ולטרוח בחנם בעבור הקטנים דהרי בראשונה היו שותפין וחזרו בם אבל בנדון דידן ראובן היה שותף בתחלת העסק ואחר כך מאן ראובן להיות שותף עוד רק הוסיף