מהר"ם פדואה קנח

מודעה ולאמר לו תנכה לי או הרי שלך לפניך וכתבת שמהר"ז מסכים ומעלתך חולק עליו ואני לפסק דיני הסכמתי ככה שהיה לו לחזור כנ"ל בפסקי א"כ לא נקרא הכרעתי הכרעת שלישי אכן איני צריך לאלה כי ענין שלישי ר"ל מאחר שבדין אינם שוים אבל כאשר הם שוים בדין ר"ל שכל אחד יש לו טעם בפני עצמו לא נקרא הכרעה שלישי וזה מובן לכן בדא נחיתנא ובדא סליקנא בנדון זה שהמשכיר הוא פטור מנכוי זה והשוכר שלא חזר בו כל כמה דלא חזר סביר וקבל נאם מבי"ק ז"ל: מ שואל כענין משיב כהלכה דולה מן המעיין שואב מן הבריכה מאת ה' ישא ברכה אהובי הגאון ר"מ במהר"ר דוד יחי' י"ץ נעימות ימינך רשומי אצבעותיך ראיתי בדרוש הרב התובע שכר טרחו מקהל אוטרנט"ו שדרש להם ברבים ולמד תורה ברבים לכל תלמידי העיר והיה להם למורה באיסור והיתר ובדיני ממונות פסק ופשר בין איש לרעהו וכתב אגרותיהם של הקהל לשלחם חוץ לעיר ולא הוקצב לו שכר על דברים הללו רק אחרי ימים רבים שבקש הרב להפרד מן העיר אז כי כן השמיע קול להפרד נתקבצו אליו הקהל והקציבו אליו שכר להבא כדי להחזיקו שם ועל העבר לא דברו מאומ' לא הוא ולא הקהל עד אחר עברו חלפו ימים מה שגבה טורא בין הקהל והרב ערר הרב ישני' ותבע שכירו' למודו וטרחו אף מן הימים הקדמונים שלא הוקצב לו שכר עליהם זהו תוכן השאל' ממ"כ ואם אינו כלשון מעלת' מלה במלה. ומה זה מצאת בי מר כי מששת את כלי והנה אין בביתי לא לחם ולא שמלה ולמה זה תשאל לשמי ומימי מי מערה ועמך מקור חיים ומקו' טהר' ומכל מקום הנני משיב מפני הכבוד למעלתך דרך משא ומתן ולא מגלה הכרעתי כלל כי זה ימים מה נמניתי והייתי עם חבירי לגדור עלינו גדר ולקבל עלינו שלא לענו' על דברי ריבות בדינו ממונות אם לא נהיה נדרשים משני הבעלי דינין או מן הדיינין הנבחרים משניהם באשר ראינו קלקלות רבו' יצאו בארצינו ממדה זו שכל אחד מבעלי דינין הסתיר עצה במעמקים לשאול שאלה בהחבא וגנב דעת הבריות וקנה לו רב ואילן גדול לפי דעתו להתלות בה בהראותו פסק דין מרב מה ואמר קים לי כפלוני ורבו המחלוקת בישראל בין הרבנים ובין הבעלי בתים ולזה הסכמתי לגדור מילתא ולא יהיה דבר חדתא למעלת' כי כן כתב מהרר"א בעל תרומת הדשן בכתביו סימן ס"ב שלא ענה על דיני ממונות אפילו דרך תשובה ושאלה בעלמא. אמנם דרך משא ומתן אדון לפני מעלתך כדן לפני רבותיו בקרקע להקשות קושיות ולשדות נרגא בראיות מעלתך כמתלהלה ושערי התרוצין לא ננעלו ממ"כ לתרץ ולדון מאז כחפצך. ראשונה על מה שמעלת' מצא און לו דשתיקה לא כהודאה היא מתשובת מהר"ם על מה ששתק אחד מלענות על אחת הטענות שהשי' שאין שתיק' כהודאה רק באומר אתם עדי ושתק כו' אמינ' ע"כ לאו כללא הוא דהא בדיני חזקה דהוצאות זוזין ומרזב ומזחילה והעמדת סולם פסקו הגאונים וכן הרמב"ם דאין צריך טענה ושלש שנים דהטעם משום מחילה וכיון שרואה משתמש בשלו ושתק לאלת' הוי חזקה וכן כתב הרמב"ן בדיני הרחקת נזקין והטור הביאו בסימן קנ"ח וכן פירש רש"י פרק קמא דב"ב גבי אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי דגבי עניני תשמישי' בשל חבירו שמשתמש בפניו ושותק לאלתר הוי חזקה רק שהוא סוב' שצריך טענה וריב"ם בתוספות פרק לא יחפו' סבר ההפך דאין צריך טענה דהטעם משום מחילה מאח' ששתק אך סבר שצריך ג' שנים מ"מ כל הנהו סברי דמשום שתיק' כהודאה יש