מהר"ם פדואה קנה

קרקע לענין ספק שיהיה מוחזק. שוב מעלת' תמה עלי על שהסכמתי עם מהרר"ק שיכול למימר לשון מסופק הוא הלא כבר השבתי למעלת' שכן הוא היינו שטענה מסופקת היא ואינה ברורה להיות טענה נכונה ויפה בררתי לך בפסקי הראשון רישא וסיפא דירושלמי: מעלתך חשב לתפוס אותי בדברים על אשר כתבתי שהיה זר שהרא"ש יביא הירושלמי ולא יזכיר לפחות לאמר ודעת רי"ף אינו כן ודבריו הם התלמוד שלו בסתם ואמרת שככה מצאת בערבי פסחי' שהרא"ש פוסק דעל כוס שני אין צריך לברך בפה"ג והרי"ף פוסק דצריך לברך והוא אינו מזכיר דברי הרי"ף במחילה כדניים מר אמר להא מילתא פקח עיניך וראה שם שהביא כל דברי הרי"ף כצורתם ואם לא הזכיר שמו הלא כבר אמרתי לך שסתם דברי הרא"ש הם דברי הרי"ף כי הוא הגמרא שלו אכן מסוף פרק ב' דברכות האמת אתך שלא הביאו אכן גם בזה אין קשה דבר כי על כרחך צריך לדחוק וליישב הפסק של הרי"ף שפוסק כת"ק ואנן קיימ' לן שבכל מקום משנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו אלא שר"ל כמו שמיישב אותו המרדכי דר"ל בזמן הזה דאין אנו מכוונים היטב אם כן גם חתן יקרא דאדרבה אם לא יקרא נראה כיוהרא כאלו תמיד דרכו לכוון וכדברי התוספו' שם אם כן דברי הרי"ף שפוסק כת"ק היה דוקא בדורות האחרונים אבל לא אליבא דהלכתא בדורות הראשונים אשר חלקו הת"ק ורשב"ג אם כן פסק הלכתא שלו לא רצה לומר לפסוק כנגד רשב"ג כי דבריו נכונים בדורו וגם הוא היה מודה בדורו' אחרונים לזה זכינו לדון שהרא"ש אינו חולק על הרי"ף ומה שהוא אמר והלכתא כוותיה ר"ל הלכה ממש בדברי מחלוקתם יבונו דברי רשב"ג בכללא דבכל מקום ששנה וכו' ואף כי בדורו של הרא"ש אין נפקות' בפסק שלו מאחר שעכשיו אין אנו מכוונים מ"מ רוצה לפסוק דין התלמוד כי כמה פסקים הם בתלמוד ובפוסקי' שאינם שייכים בדורותם ותורה היא לבד ללמוד כי היום ומחר ישובו הדורות להיות כבראשונה. ועוד יש בזה נפקות' גם בדור הזה שהלכה כרשב"ג דאמר לא כל הרוצה ליטול את השם כו' דהת"ק חולק ואומר הואיל וגם אחרים קוראים לא נראה כיוהר' אם כן גם חתן הפטור יקרא כדמפ' בגמ' שם ורשב"ג סובר שאפילו הכא יוהר' הוא אם כן נפקא מינה בזה לדברים אחרים שנקרא יוהרא בענין זה על דרך אמרם הפטור מן הדבר ועשהו נקרא הדיוט אף אם אחרים אינם פטורי' ועושים והוא פטור ועושה נראה כיוהרא ונקרא הדיוט אם לא שכל מעשיו הם בחסידות לכן אומר לא כל הרוצה ליטול כו'. ובלעדי זה מה שהביא מעלת' מן משניות אלו אינו כנגד כוונתי שהיא שאין מנהג של הרא"ש כאשר הוא מביא ירושלמי בזה סתם ואינו פוסק רק מביאו ולא יזכיר לומר ואין דעת הרי"ף כן מאחר שלא הביאו אבל כשהוא פוסק להדיא והרי"ף פוסק להדיא אינו צריך להזכירו דסומך שכל אדם יראה אותו. מה שמעלת' [רוצה] עוד להביא ראייה מפלוגתא דרב כהנא ורב יהודה אם פירות בחזקת אוכליהן או בחזקת בעל הקרקע וכי פסק הרי"ף כרב כהנא ופי' הר"ן שם כו' הארכת בדברים והכל הוא תלמוד ערוך ההלכה כרב כהנא והפירכ' והתירוץ ופירו' הר"ן הוא פירו' רש"י מלה במלה אינו יודע מה תרצה לחדש ומי לא ידע שצריך לפרש איך שייך להמשיך דברי ריבותם על הפירות שאכל שיהיה שייך בו חזקת קרקע לכך צריך לפרש שהספק הוא שנה זו של מי היה וכן בקציצה אפרש לך בסוף דעת המרדכי בענין זה. ומה שמעלתך מדמה גם נדון דידן למילת' דעביד' לגלוי' מכך פנקסים אין ראוי ללכלך בו הנייר ומעלת' בעצמו אמר האמת שלאו כל העתות