מהר"ם פדואה קנד

ילווה כלל וחלקו שקנה מן השר והשכי' לזה הוא לו בשכירות קרקע. ומה שמעלת' רוצה לומר שאפי' אם יהיה דינו כקרקע השוכר נקרא מוחזק מאחר שהחכיר ג' שנים. דבריו רחוקים להבין כי ענין ג' שנים הם רק באש' יש לו טענה שהקרקע או החזקה היא שלו אז ג' שנים שדר בו וזה לא מיחה הם ראייה לטענתו ובנדון דידן אין הטענה ביניהם אם הוא שלו ועוד שכח הרב מה שהוא מפורסם שהשכי' אין לו חזק' כל ימי שכירותו כיון שידוע הוא שירד לשכירות כאומן ואריס ואפוטרופוס וה"ה שוכר כי אין הפרש וכן הוא לפניך בטור ח"ה בסימן מ"ט בסופו. שוב מעלתו רוצה להוציא מפשוטו דברי המרדכי דפרק השואל משכיר אומר בעשרה דינרין ושוכר אומ' בחמשה דינרין שר"ל טרם שנכנס או טרם כלה זמן השכירות וא"א לומר ככה מאחר שתלה הספר טעמו דהלכתא כרב נחמן אפילו בא בסוף החדש כולו למשכי' א"כ גם הוא ר"ל שבא בסוף הזמן ואם היתה הטענ' בתחילת הזמן אין אנחנו צריכין להלכתא זו דכ"ע מודים דאף שמואל מודה דאם בא בתחילת החדש כולו למשכי' לכך מוקי ליה באמצע החדש דהמשכיר מוחזק בחצי ושוכר בחצי ויחלוקו. וכן רב גם כן מודה ומה שאמר טעמו דתפוס לשון אחרון היינו כדי לפרש אפילו בא בסוף החדש אבל בתחילת החדש א"צ לטעם זה אבל רב נחמן סובר אפי' בא בסוף החדש דאז היה ראוי לומר כולו לשוכר אפ"ה כולו למשכיר משום חזקת קרקע ולכך מביא המרדכי ראייתו ממנו דגם הוא מדבר בין בתחלה בין באמצע בין בסוף בשעה שהגיע זמן חיוב השכירות ונשלם הזמן וטען חמשה קצצתי כו'. ומה שהקשה מעלת' מן סיפא דמילתא שאמר וה"ה אם השוכ' אמר שכרתי כו' דמיירי לכאורה שרוצה לדור בו והמשכי' לא רצה להניחו אם כן ברישא מיירי בתחלה משו' זה אין להוציא הדב' מפשוטו דברישא מיירי בכל ענין ולהכי מייתי רב נחמן וסוף דבריו דאפילו בא בסוף אבל מיירי גם כן בין בתחלה בין באמצע ובסיפא מיירי בתחלה או באמצע ומפרש משו' דקרקע בחזקת בעליה קיימא ולא הזכי' רב נחמן. ועוד נוכל ליישב הדבר כדי להניח הענין על פשוטו שגם סיפא מיירי בסוף ולא דנין על דירתו אך דנין שקלקל הדר בבית מחמ' תשמיש והמשכיר תובע היזק קלקולו והשוכר אמר שבא בשכרו והמשכיר אמר לא השכרתי אף באת לדור בחצירי שלא ברשותי וקלקלת ביתי והרבה כיוצא באלו שערי התרוצים לא ננעלו. גם זה לא אשמיט ואם ללא צורך הוא להיותו דברי תורה כתב מעלת' שבטענ' נתתי ולא נתת שהשוכר נאמן ובשבועה אבל בטענת קציצה השוכ' יהיה נאמן בלי שבועה אחר המחילה לא אאמין שמצאת כזה כי שבוע' זו היסת היא כפי' רש"י שם ובכל כפירה צריך שבוע' היסת ואמרת כהלכתא בלא טעמא. הרבה פעמים הזכיר מעלתך ששכירות מכר ליומ' ומה ענינו לכאן מי לא ידע זה דבפרק הזהב איתא ככה לענין אונאה דנכלל בלשון התורה שאמר וכי תמכרו ממכר וגו' אל תונו וכן על נידון מהררי"ק שהבאת מסימן כ' שהתנה עם שמואל שלא למכור החנות אלא לשמואל גם הקוטמו' שהוא שכירות בכלל הלשון אבל בזה לא יגרע כח בעל הקרקע בדב' שהם מסופקים בשכירות שיד בעל הבית על העליונה ואין הבדל אם יהיה שכירו' לזמן ההוא או מכר לזמן ההוא דלענין זה אינו דומה ליובל דהתם אפקעת' דרחמנא הוא והכא הוא ברצונו קצב זמן אם כן השאיר לו כחו וגם במכר עצמו אם היו נדונין יחד המוכ' והקונה בגוף הקנייה לאמור זה מכרתי וזה לא מכרתי אז גם כן נאמ' חזקת מאר' קמא כמו שבנדון זה דנין אם הזכות הזה נשכר בכלל השכירות. נקוט כללא זה בידיך שכירות מכר הוא ליומא דוקא מה שהוא ודאי שלו ונפקא מינה כנ"ל אבל לא שיהיה נקרא בעל