מהר"ם פדואה קמב

ובסוף אמר וז"ל אמנם כי דייקינן שפיר נוכל לומר לעולם עם סימני' שאינם מובהקין כו' עד והכי משמע הלשון דר"ל טביעת עין עם הסימנים ועוד דדברי המחמירים הנ"ל בנכרי מסיח לפי תומו יותר מבישראל לאו דברי הכל הוא דמן תשובת מהר"ם שהביא גם בעל תרומת הדשן נראה ששוין הם דכתב וכלל דבכל מאי דמהימן ישראל בעדות אשה מהימן גם הנכרי מל"ת לכן הנני להסכים עם חבירי הנ"ל אשר קבלו העדות עמי להתיר אשה זו להנשא לאיש נאם הטרוד מבי"ק: נשאלתי על שני עדים מעידין בכתב בקידושין והאשה מכחשת ואחד מהעדים פסול בעבירות ע"פ ג' עדים הפוסלין אותו אחד העיד שגנב ועשק ולא השיב וא' העיד שהוציא שבועה לשקר מפיו וא' העיד שזה ימים רבים שהמיר דתו בארץ אחרת אף כי בארצות אלו של יהודי' העלי' הדברים ולא עשה תשובה ידוע' ועתה חזר לסורו והמיר אחר מעשה הקידושין ההוא ותמיד היה מפורסם לאיש בליעל ובעל עבירות בהיותו יהודי: לז אמרו בירושלמי והרי"ף הביאו בפ' ז"ב על החשוד על השבועה שיבא לב"ד שאין מכירין אותו ויאמר חשוד אני והעד הזה לא עשה ככה ולא נודע דבר ששב גם לא השיב הגניבה וגם חזרתו ישראל בחשאי אחר שהמיר דתו בזדון לא יחשב לו לתשובה הגונה כי אינו דמי למי שהמיר באונס וחזר בו כי זה שהמיר בזדון ובא למקום אחר שלא הכירוהו ולא גלה על עונו לסגף נפשו או לעשות תשובה ניכרת עונו בו מאחר שהוא מפורסם לבליעל ובעל עבירות וסופו מוכיח עליו שחזר לסורו א"כ פשיטא שפסול הוא להעיד ומעתה גם העד השני הוא כמאן דליתא ומה שאחד מן המורים רצה להורות בזה שיש לחוש לחומרא להעדאת עד אחד כו' למ"ד חוששין לעד אחד נראה שלא הרגיש במה דתנן בפ' קמא דמכות מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול כו' אף שלשה כל העדות בטלה א"כ אין לדמות עד אחד שמעיד לבד לעד שנטפל לעוברי עבירה להצטרף עמהם ואם אולי היה דעת המורה כרבי יוסי שאמר שם בדיני ממונות תתקיים עדות' בשאר ולזה אמר בקידושין למ"ד חוששין לעד אחד ג"כ תתקיים העדות בעד הכשר וירצה לדמות קידושין לממון היה לו להביט שם דברי רבי החולק והלכה כרב נחמן דפוסק שם כרבי וכן סוברים כל הפוסקים. גם לא אשער שטעה המורה ההוא בדברי הגאון שהביא הרי"ף בפ' קמא דמכות שאמר דדוקא על פה אבל בשטר לא דאמרי' דלמא רווחא שבק ובא זה הקרוב וחתם וכו' דהרי כתב אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעד וכתבו עדות' זה בפני זה וכו' ובנ"ד שלא היו אלא ב' עדים אלו ברור מתוך העדות שראיתי לשונם שנתיחדו יחד להעיד וכ"ש שהעד הכשר אמר שהפסול חתם בראשונה טרם חתם הוא א"כ אין לומר שחתם למלוי וכל שכן לפי הירושלמי דכתב דצריך שיכתבו בחתימה אני פלוני חתמתי למלוי וכן פסק ראב"ן ורבינו יואל ורשב"ם כאשר הביאה המרדכי במסכת מכות ואולי לפום ריהטא עלה על דעת ההוא מרבנן תשובת הרי"ף שהביא הרא"ש שם במכות דהיכא דעד הכשר לא ידע בפסלות חבירו אז קם עדותו לשבועה ולזה יאמר ג"כ בנדון זה למ"ד חוששין לעד אחד שעד הכשר לא ידע פסלות חבירו מכל מקום אין לו לפסוק ככה בהחלט מאחר שהרא"ש שהביא התשובה חולק עליו ועוד אין לדמות קידושין לממון כלל בדבר הזה דגבי ממון אין אנו צריכין לעדות רק לדעת האמת דלא אברי סהדי אלא לשקרי והיכא דשניהם מודין אין צריכין לעדות משום הכי אפשר לומר היכא דאיכא חד סהדא דלא ידע בפסלות חבירו אף כי מן הראוי לא יחשב עד מכל מקום גלוי מילתא מספיק להודיע