מהר"ם פדואה קיח

היא מאד לחוש לקידושין ומ"מ לא באתי להקל כ"כ לומר שתהא מותרת בלא גט כי לכל הפחות עלינו להחמיר מחמת קלא אכן חליצה לכוף האיש ליזר זה שישאנ' או ליתן לה כתובה על עובדא קלילא דא דאפילו רב אלפס המחמיר אמר ולעיולא צריך קידושין אחרינא כו' א"כ מי יעלה על לבו לכוף זה שיקדש' בקידושין אחרים רק יתן לה גט ואם תמאן לקבלו תשב עד שתלבין ראשה ולימים אולי אהיה נמנה להתיר לו ליקח אחרת ולא לחוש לתקנת ר"ג בנדון זה עוד אחרת את שמוכח שלא היה בדעת' שיהיו לה המעות לקידושין דאם כן למה החזירה אותה היה לה לומר דשלהם וליזר הנ"ל ישלם אחרים תחתיהם אלא ודאי מחשבתה ניכרת מתוך מעשיה דלא חשבה מעולם להיות לה לקידושין ודי באלה. ולהיות מקום המעשה רחוק ממני ובנחיצ' רבה כתבתי לנחיצות המוביל לכן התניתי בתנאי על כל דברי הנ"ל שלא יעשה מהם מעשה עד שא' מהמורים בארץ ההיא יסכים עמי: על אשה מינקת שמצאה דם על העד שלה אחר שמושה ולא בדקה עצמה קודם שמושה. כה צנא מלא ספרא אהובי האלוף כה"ר יצחק יצ"ו שלום מכתבך קבלתי ואתה ידעת היותי עמוס בעסקים והיום ותמיד אני סמכוני באשישות ואתה בעית מינאי מילתא דבעי טעמא מכל מקום להיות הדבר מילתא דאיסורא אשיבך מילין זעירין אמנם לא ארד לפלפולך כי יצאת מן הכוונה ואין ספק שמה שאומר בי"ד סימן קפ"ט בשם רשב"א שמיניקה או מעוברת כשם שאינה קובעת וסת כך אין חוששין לראיית' שר"ל שלא תצטרך לא פריש' עונה לסוף ל' לראיית' ולא בדיק' כי אין לזו דין אשה שאין לה וסת והגדולי' שחולקין על זה שחוששין ברו' מללו (שחוששין) כדר' שחוששין אשה שאין לה וסת וכללא הוא ולאו פרטא ואיפכא מסתברא מאשר כתבת שודאי ר"ל שצריכה לפרוש עונה לסוף שלשים לראייתה כי זהו דין אשה שאין לה וסת קבוע לדברי הכל אבל בענין בדיקה תלה וקאי בפלוגתא דר"ח וחביריו אם אשה שאין לה וסת קבועה צריכה בדיקה בכל פעם שתשמש או לאו אם סברי שאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה אם כן גם כאן כי כללו בלשונם להיקש ואם סברי כרש"י כל שכן הכא אין צריכה בדיקה בכל אל תצא מגדר האמת שחוששת לסוף שלשים לראייתה לפרוש עונה ואחר העונה תבדוק כדרך הווסתות אמנם בענין הבדיקה בכל פעם שתשמש נתלבטו כבר באלה כל המורים וראיתי שהרא"ש לא מלאו לבו להקל כנגד ר"ח ואשר אמרת שהלכה רווחא שבכל מקום שהתוספות חולקין על רי"ף הוי רי"ף כמאן דליתא אומר אני שכלל זה ליתא אמת הוא שדבר זה יצא מדברי מהר"ם שכתב בפרק נערה שנהגו העם לפסוק כרי"ף במקום שהתוספות אינם חולקים עליו ומזה תרצה לדקדק הא במקום שחולקין עליו אין הלכה כמותו ואין הדבר כן רק אם אינם חולקין עליו ודאי הלכה כמותו אבל אם הם חולקים חוששין גם לדבריהם ואין שם מנהג רק צריך לטעמים אחרים להכריע ביניהם ואפשר הוא שלפעמים הלכה כרי"ף ופעמים כתו' כי אין מנהג ופסק כללי על זה וכן תמצא בתשובת מהרר"ק בסי' נ"ב גם מה שתחשוב שכלל זה הוא על דברי ר"י לבד כי לו לבד שם יחס של תוספות ור"ת אין לו יתרון זה גם זה אינו כי ר"ח הוא נחשב גם כן כר"י וגם לו יחס מעלה זו וכן משמע גם כן בתשובה הנ"ל ובספר אגור כתב על זה על שם רבי יעקב מולין ז"ל שהוא אחרון דהמקיל לא הפסיד ע"כ ולבי נוטה להקל בנדון זה כי אף אם נאמר להחמיר באשה שאין לה