מהר"ם פדואה קטז

משמע או סובר אף אם הוא לכתחלה ובדיעבד כשר בלי דחיסה מ"מ בעינן ראוי לכך על דרך הראוי לבילה אין בילה מעכבת ושאין ראוי לבילה בילה מעכבת כדאיתא ברא"ש ובמרדכי על זה א"כ יכול המעורר לומר גם בנ"ד אם לא יכול למדחס' א"כ אינו ראוי קרינן ביה אכן בלי ספק שקר הוא שלא יכול למדחסה מאחר שכפות רגליו מונחים על הארץ כדרכן ואם לא יוכל לחלוץ מעומד יחלוץ מיושב וידחס דהא כתבו קצת מפרשים דלכתחלה מיושב ואף המחמירין דוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשר כדתניא בהדיא בין עומד בין יושב ונדון דידן כדיעבד דמי אם לא יוכל לעשותו בענין אחר כאשר בארתי ויושב ודאי דיכול למדחס דהא מקשה התלמוד לאמימר והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה ופירש"י מוטה לאו אורחי' למדחסי' א"כ משמע דמיושב לא פריך ואפי' על מוטה מתרץ תלמודא ולעולם דמדחס ומה שהזכירו מחברי הלכות גיטין וחליצה שצריך להלך במנעול של חליצה בפני ב"ד וכמר נתן זה לא יכול להלך בודאי אין בו עכובא כי מקור מנהג זה הוא מדברי ראבי"ה שהביאו המרדכי בפ' מצות חליצה וז"ל וצריך להלך בו שעה אחת קודם חליצה כדי שיראה שהוא מכוון לרגלו עכ"ל וכוון זה לרגלו אין בו עכוב דהא תנן בגדול שיכול להלוך בו כשר ובברייתא מפרש שם נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו א"כ א"צ שיהי' מכוון רק שיכול להלך בו ואף כי גם בגדול שיכול להלך בו תנן כשר בדיעבד דוקא כאשר באו' הרב ר"ן משום גזרה אטו רחב הרבה שאינו יכול להלוך בו הלא כבר אמרתי שנדון דידן כדיעבד דמי א"כ לא יעכב עליו מה שאינו הולך בו לראות אם הוא מכוון כי אם הוא רחב הרבה באופן שאף אם היה בריא לא יכול ללכת בו דבר זה הוא בנקל לראות ולשער בלתי הליכה ולא אאמין ששום מורה ישגה בו לכן נראה שהאיש הזה הוא בר חליצה ואותן החומרות שהחמירו בדיני חליצה לעשות לכתחלה לא יעכבו בידו אם אינו יכול לעשותן ובפרט מאחר שנשתעבד בשטר בח"ח לחלוץ לה א"כ לדידיה מוסף על אשר מנהגינו כהני גאוני' דפסקו דמצות חליצה קודמת נתוסף על כמר נתן זה הקשר החזק שנשתעבד לחלוץ בחרם חמור ולכוונה זו נוהגין לעשות שערי חליצות כדי שלא יבאו בטענה לאמור קי"ל כהני דפסקו מצות יבום קודמת א"כ נראה שחייב לקיים אשר נשתעבד נאם מבי"ק: מעשה שהיה כך היה כד לאה פרעה לאיש שמו ליזר מעות בעבור בעלה והאיש היה משחק עם המעות על השולחן ורחל חטפה ממנו מטבע אחת והאיש שאל ממנה להחזירה ולא רצתה ואז אמר בפני עדים הנני מקדש אותה באלה ושתקה והחזיקה המעות ואז בא בעל לאה ואמר לאשתו לא תתן לו דבר כי רבי משה יפרע לו חובי ואז השיב ליזר המעות ללאה וגם רחל השיבה המטבע ללאה ע"כ: נשאלתי על עובדא דא אם הן קידושין ודאי' או ספק מאחר שהיה הכל דרך חוכא ואטלולא וגם המעות הושבו לבעליהן ונמצא למפרע שלא היו שלו שבעל האשה אמר לא תתן לו דבר וכי רבי משה יפרענו ואז הושב לה המעות עכ"ל השואל: והנה לא אאריך הפעם ולא ארד להשי' על כוונת השואל כי על ענין ספיקתו הנ"ל הייתי צריך מעט דרישה וחקירה יותר מאשר כתוב לפני בעדות זו מטעם אחר נ"ל שפשיט' הוא שאינם קידושין ודאי' אלא ספיקא ואף דומה לספק ספיקא ואף קרוב לודאי שאין