מהר"ם פדואה קטו

על הארץ כשאר כל אדם וכן ראה אותו פעם אחת שרצה לנסות את עצמו אם יוכל ללכת על משענתו וראה שעמד על כפות רגליו אכן לא יכול לילך ושוב העיד שהיה ג"כ בביתו בר"ח אדר הראשון ש"ז לפרט קטן וראה אותו יושב על כסאו וכפות רגליו על הארץ כשאר בני אדם ישרים ולא עקומות וכל זה העיד בפנינו ב"ד בתורת עדות גמור היום יום ג' י"ו אדר השני שנת ש"ז לפרט קטן פה וניזייא: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כמ"ר אברהם ברבי יהודה יצ"ו ודרשנוהו וחקרנוהו בתורת עדות גמור אם הוא מכיר כמר נתן אוטלינג בכהר"ר מאיר ז"ל מלוד ואם יודע בו ואם הוא מעמיד כפות רגליו על הארץ אם לא ואמר לנו איך הוא עמד בביתו בשכירות שנה תמימה דהיינו מר"ח מרחשון ש"ז לפרט קטן עד ר"ח מרחשון ש"ח והוציאו והלבישו ורחץ רגליו כמה פעמים וראה אותו שרגליו מיושרין ולא עקומים וכשהושיבו על כסאו או על מטתו הניח כפות רגליו על הארץ כשאר בני אדם ולא ראה שום שינוי ברגליו רק שהם נפוחות אך לא ראה אותו הולך או עומד על רגליו וכל זה העיד בפנינו בי דינא בתורת עדות גמור היום יום א' כ"ד לחדש אדר ש"ח לפ"ק פה וניזייא: ועתה לפי העדות הנ"ל נראה דודאי בר חליצה הוא ששני העדים העידו שרגליו ישרות ובשבתו מניח רגליו על הארץ כשאר כל אדם ואין בהם שינוי רק שהם נפוחות ואחד מהם העיד על עמידתו על כפות רגליו א"כ מאי ניחוש אי להא דאמר אמימר מאן דמסגי אלוחתא דכרעיה לא חליץ האי אינו כן כי רגליו ישרות הן ועל כפות רגליו ינוח ואי לאידך דאמימר דאמר דצריך למדחסיה לכרעיה גם לזה אין לחוש כי בודאי אחר שמניח כפות רגליו על הארץ שפיר מדחס רגליו. ואף אם לא יכול למדחסי' הלא כתב הר"ן שם בפרק מצות חליצה דהלשון צריך לכתחלה משמע ובדיעבד כשר בלא דחיסת רגליו ונדון דידן שאין יבם אחר פשיטא דבדיעבד דמי דאין לומר שבעבור שלא יוכל למדחס' תצטרך להתייבם מאחר שאנו סוברים ונוהגים דמצות חליצה קודמת ומרחיקים היבום בכל עוז ודומה לזה נראה מספ' התרומה שהביאו המרדכי בפ' החולץ וז"ל אע"ג דקיימ"ל מצות חליצה קודמת מ"מ לא כייפינן ליה לחלוץ דהו"ל חליצה מעושה ופסולה אלא מטעינן ליה וחליץ וכו' ואי לא מצינו להטעותו לא כייפינן ליה כו' עד וגם לא שבקינן ליבם כיון דמצות חליצה קודמת ע"כ וחליצה מוטעות תנא בכל מקום לשון כשרה דמשמע דיעבד דאלו בברייתא שנזכר חליצה מוטעות כשרה גט מוטעת פסול נוכל לומר דנקט כשרה אגב פסול דסיפא אבל בברייתות האחרות שמביא שם התלמוד דלא נזכר בהן גט תנא כשרה א"כ נראה דלכתחלה אין ראוי לעשותו ואפ"ה כתב בעל התרומה אם אינו רוצה לחלץ מטעינן ליה לכתחלה והיינו משום שאי אפשר בענין אחר דלא שבקינן ליה ליבם וכן סובר רש"י והרא"ש ויתר גאונים דמטעינן ליה היכא דלא רצה לחלוץ וא"כ אף בנ"ד אף אם לא יכול למדחסי' לרגליו מאחר שאי אפשר בענין אחר כדיעבד דמי ועושין לכתחלה בלי דחיס' אמנם כל זה לדברי האומרי' דהא דאמימר דצריך למדחס' לכתחלה משמע ומימרא השניה דאמימר מאן דמסגי אלוחתא דכרעי' אינה תלויה בזה אלא לכל אחת ואחת טעם לבד כרבינו נסים שהבאתי וכראב"ד וכרא"ש שמסכי' עמו אכן לאותם המפרשים ששתי המימרות דאמימר טעם אחד להם כהרמב"ם וחביריו וכדברי ר"ח משום גאון דמאן דמסגי אלוחתא לא יכול למדחסה לרגלו שפיר וסובר לפי זה דצריך לאו לכתחלה