מהר"ם פדואה קיג

ישראל הכא ליכא למיחש שהמגיד היה גוי דמסתמא כמ"ר משה בשאן נתן לבו אם גוי הוא שיסיח לפי תומו כי ידע שיצטרך העדות לאחי הנער שהוא קרובו של כמ"ר משה בשאן והוא אינו עם הארץ וידע שגוי פסול להעיד ולא היה נשכח ממנו שהוא גוי אך מ"מ איכא למיחש כי האיש אשר הגיד לכמ"ר משה בשאן הוא בעצמו היהודי אשר הגיד לזנויל אנקיר העד השני וא"כ שניהם מפי עד אחד שמעו והגידו והא דאיכא למיחש להכי ואין חוששין לצרה במקום סכנה כדאיתא פרק אחרון דיבמות דשני התם כיון דלא שמענו הדבר יצא מפי' אמרי' מה לה לצרה אבל כאן פשוט דלשאר עדות דעלמא צריך לדעת ששני אנשים הם העומדים להעיד ועוד גם אם היינו יודעים שמפי שנים העידו נראה דכמו דאיבעיא להו אם עד אחד נאמן למשרי יבמה לעלמא ה"ה איכא למבעי אנשים ואגוי מסיח לפי תומו ועל כל הנהו דאינם כשרים רק לעדות אשה וכ"ש דאיכא למיבעי אעדים מפי עדים אך דאין נראה לומר דיש להחמיר בעדים מפי עדים יותר מבעד אחד דאחר שהוחזק להאמין עד מפי עד אעדות אשה דעלמא א"כ אי שוה למשרי יבמה לשוק לאשה דעלמא לענין עד אחד ה"ה דשוים לענין עד מפי עד דטעם האיבעי' שוה למיבעי על זה כמו על זה וא"כ לרבינו אלפס והרמב"ם נאמנים עד אחד ועד מפי עד למשרי היבמה לעלמא ולרבינו אשר ולבנו הטור אינם נאמנים וכיון דהם בתראים היה ראוי להחמיר כדבריהם אך קצת טעם יש בנ"ד להקל באשר הנער שהעידו עליו לא היה בנו של יעקב קובלינץ מאשתו רק ע"י זנות מפנוי' שהיא אמרה מיניה והוא גם הוא אמר אין מנאי וא"כ יש ספק ספיקא בדבר ספק מהאיבעי' אי הלכתא כרב אלפס והרמב"ם אי הלכתא כרבינו אשר והטור בנו ואם תמצא לומר לא אפשיטא להקל והלכת' כרבינו אשר ובנו הטור שמא אין זה בנו של כמ"ר יעקב ואינו אחי החי דשמא זנתה גם עם אחר ואפשר שלא יקשה בעיני רבינו אשר ובנו להקל על נדון דידן אך לבי מגמגם להקל מטעם זה דקרוב בעיני דלא אמרי' שמא זנתה עם אחר אך להחמיר שלא יפטור אשת אחיו בחליצה אבל להחשיב חשש שמא זינתה עם אחר לספק דאורייתא להקל בספק ספיקא באולי לא נחשב לספק דאורייתא משום דאמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי בעל פ"ק דפסחים ופרק שני דנדה ומטעם זה ולדה בזנות מאכילה בתרומה סוף פרק אלמנה לכהן גדול וגם לדברי הרמב"ם לענין ירושה הוא בנו אפילו בא עלי באקראי וגם תשובת הרא"ש שכתב שם דבאקראי אינו בנו לענין ירושה היינו משום שאר קרובים ודאי קרובים והוא ספק ואין ודאי בעל דוחה את הודאי קרוב אבל בשאינו אקראי דבנו הוא אפילו לענין ירושה והיינו משום שמה זינתה עם אחר אינו ספק דאורייתא וא"כ גם לענין הקל אינו כדי להחשב ספק ספיקא אלא עיקר טעם שנראה להקל היינו משום שלא מצאתי פוסק בתראי כמו ספר מרדכי והגהות מיימוני ולא מגיד משנה ולא רבינו נסים אין אחד מהם מזכיר דעה שפליג על רב אלפס והרמב"ם זולת ראב"ד שמדקדק על שנתן לו בן ואדרבא המגיד משנה ורבינו נסים מביאים דעות רבות המסכימים עם רב אלפס והרמב"ם א"כ גם דעתם נוח הימנו והם בתראים כמו רבינו אשר והטור בנו אז יותר בתראים מהם וא"כ גם אנו ניזול בתר בתרא ורובם אף אם לא היה במקום עגון וכל שכן במקום עגון כדי הם להקל והנה אם יסכים מר לדברי ועוד תרי רבני קשישי אף שלא בקשישות' תליא מילתא כדאיתא פרק מי שמת מ"מ הכתוב אומר בישישים חכמה ואז ממני ומהם תשתרי אתתא לעלמא וג"כ למטי לי שיבא מכשורא: