מהר"ם פדואה קיב

בהסכמה וגמרנו דאתתא שריא למינסבא לדברי הכל כי אף לדברי רבינו שמחה ורבינו נתן הזכרים בספר אור זרוע האומרים דאין גוי מסיח לפי תומו נאמן אלא בשאומר נהרג או מת משום דלא צריך טביעת עין אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים דאיכא למיחש דלמא אחר הוא וצריך טביעת עין לא סמכינן עליה הלא בספר תרומת הדשן בסימן רל"ט מפורש דר"ל סימנים שאינם מובהקים ורוצה לומר דעל ידי אותם סימנים הכירו בטביעת עין כו' ואף כי אחר כך באותה תשובה רצה ליישב אפילו אי מיירי בסימנים מובהקים מ"מ נראה כי תירוץ ראשון שהעמיד דברי רבינו שמחה ורבי נתן בסימנים שאינם מובהקים תפס עיקר שהרי קאמר על זה וז"ל והכי משמע הלשון דר"ל טביעת עין עם הסימנים אם כן בנדון דידן דהגיד סימן מובהק שבעינו של כמר חיים ז"ל הנ"ל יש לסמוך על זה ולהתיר אשתו להנשא וכן התיר הגאון מהרי"מ סג"ל שהיה נקרא מהר"ר יעקב מולן בתשובה אחת אשה אחת היתה נקראת וריידא אשת רבי מאיר הנטבע בגירלישה' וכתב בזה הלשון ממש וז"ל אע"ג דלר' שמחה ורבי נתן לא סמכינן אטביעת עינא דגוי מסיח לפי תומו ומוכח באור זרוע אפילו ראהו ביבשה מ"מ בעזרת דרבי יחיאל ורבי יצחק כהן אמר הגוי סימן מובהק שנתקלקלו ציפורני אצבעותיו וכן הוי מקולקלי' בחייו כמו שהעיד רבי יעקב ובנו כו' אף אנחנו צעירי הצאן בעקבות' של הרועים ראשונים הנ"ל נלך להתיר אשה זו ובכן נאמר בטח שמותרת היא להנשא מאחר שהגיד סימן מובהק שהיה בעינו של כמר חיים ז"ל וסימן כזה אינו עשוי להשתנות אחר המיתה לא במים ולא ביבשה וגם אמר הגוי וקברתיו והנרא' לנו כתבנו היום יום ג' מ"ב לספירה ש"ג לפ"ק פה וניזייא נאם מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגין. ונאם זער שם מנחם בן מהר"ר יצחק הכהן ז"ל. ונאם אהרן ברבי שמואל ז"ל נורלינגון: אשר פסק מהר"ר נתן על עדות מית' הנער בן יעקב. כא הנה הלזה כמ"ר אשר כהן י"ץ הביא אלי בידו כתב עדות שנגב' בבי דינא דמר בפדואה שמת הנער בנו של כמ"ר יעקב קובלינץ ז"ל אשר נשתלח לארץ תורגמ' וכמ"ר אשר הנ"ל בקשני לראות העדיות ואם יספיקו להוציא אשת אחי הנער מחשש זיקת יבמה באם ח"ו יעדר בעלה אחי הנער הנ"ל שאז אעלה לו על ספר מאי פסקא דידי וטעמו ונימוקו עמו כי אמר שכן נתייעץ ממכתיר אחד בארץ אשכנז כי בזה יתרבה שכר עמלו אם יבא ממר וממני פסק שריות'. ואני אמרתי בלבי לענוות הרב תרבני ומה לי להכניס תבן לעברים אבירים מרי דחטי ומה לתבן את הבר ידם רב להם ואינם צריכים להוראתי אך לבלתי המנע טוב מבעליו כיון שתלוי בו רבוי שכרו על כן לא מנעתי את עצמי מהפיק בקשתו והנה כשהצצתי בהעדיות אין בהם די הסר חשש זיק' בהיות שעד אחד למשרי יבמה לעלמא בעיא היא בפרק האשה רבה ונדחו שמה דברי הפשטנים ורב אלפס ורבינו משה פסקו כדברי הפשטנים דעד אחד נאמן והנהו דחיות לאו דסמכ' נינהו אבל בעיני רבינו אשר דבריהם דברי תימה הם וגם בנו הטור כתב דעד אחד אינו נאמן ביבמה למשרי לעלמא. וא"כ בעדיות הנ"ל שלא נמצא שהעידו מפי שנים כי העד כמ"ר משה בשאן העיד ששמע שמת ואינו יודע מי היה המגיד הגם דנראה דליכא למיחש דשמא מפי גוי העיד אף על גב דגבי מצא כתב איש פלוני מת כתב ר"מ דצריך לדעת שכתבו