מהר”ם חלאווה על פסחים פז

אלא דבהא פליגי דרבא סבר דכיון דאפקיה רחמנ' בלשון לאו לרבות לאוי בהני דכתיבי נמי אתא דהא כולהו משתמעי מיניה. ולגבי לולבי גפנים נמי לקי ולא מיקרי לאו שבכללות כיון דלא אתא קרא לחדותי לאו אלא בדידהו דאלו עלים מכלל ופרט נפקי התם מה שאין כן בכי אם צלי אש דאי לאו דקרא יתירה הוא לא הוה לקי עליה דבלשון עשה אפקיה רחמנא מיהו לאו עשה גמור הוא דנחשביה כעין לאו הניתק לעשה דכי אם צלי אש כתיב ואביי סבר דכיון שהכל נכלל בו לאו שבכללות מיקרי וכדפרישנא והא דאמרי' וצריכא דאי תנא פסח דקדים לאו לכלל וכו'. ה"ה דהוי מצי למימר דאי תנא פסח דלא אפקיה בלשון לאו אבל נזיר דאפקיה בלשון לאו אימא לא אלא דחדא מינייהו נקט ואיכא גרסאות דגרסי' לה הכי בהדיא ואפילו למאן דלא גריס ליה בהדיא ה"נ משמע דכיון דקדי' לכלל אין הכלל נכלל בלאו אבל היכא דקדים כלל ללאו אתי לאו בתריה והכל נכלל בו

דף מ"ב ע"א אמר רב יהודא אשה לא תלוש אלא במים שלנו. י"מ שהחמה מהלכת אחורי הכיפה בלילה ומחממת את המים ואין זה נכון שהחמה רחוקה היא מן המים בלילה כמו ביום ומה שהמעינות רותחין בימות הגשמים דבר אחר גורם כמו שאני עתיד לפרש בפסח שני בג"ה וכן אם הטעם מפני שהחמה מכה עליהן ביום דאם כן אם דלה בעמוד השחר ועמדו בבית כל היום יהא מותר דכבר נצטננו ואנן לנו קאמרינן. אלא הטעם מפני בטבען מחמיצין משא"כ בשאר משקין כדאמרן במי פירות מפני שהמים מרוב קרירותן מעוררין חום הדבר המתערבין בו אחר שהיה טבע לח ועכשיו בא שכנגדו לגרשו ממנו והחום ההוא פועל פעולתו הראויה לו בהתעוררו כל שנשאר כח בו די לפעול כשאין תגבורת הקור עליו שיגרשנו ממקומו לגמרי וישכון תחתיו וכסבת הזיעה באיש השות' מים הקרים ויותר בימות החמה בהיותם שניהם על התגבורת וזה הטעם גם כן לא לשין את העיסה ביין ושמן ודבש עם מים דכל שהחם יותר בו פועל פעולתו במהירות מפחד שכנגדו וכל שהמים יוצאין ממקורם הם על כחם וטבעם בשלימות וכל ששהו לאחר השאיב' בטל כחם קצת ובלבד שעבר הלילה מפני שהלילה מפיג כח כל דבר כמו שאמרו בקדרה שאינה בת יומה ואין זה תלוי בחום המים וקרירותן כי הטבע פועל ואין זה מקום לבאר טעם הפגת הלילה. ומ"מ אינן צריכין לינה אלא מים נובעין אבל מי שיחין ומערות שבבית אינן צריכין שהוי כלל וכן כתבו בעלי התוספות ז"ל ובלבד שלא יהא במקום מגולה שהשמש מכה עליהן דהוו להו מים שנתחממו בחמה אא"כ השהן עד שיצטננו בין ביום בין בלילה (ח"י

) אשה לא תלוש לא בחמה. הרב אלפסי ז"ל כתב אפי' תותי עיבא לא דיומא דעיבא כוליה שמשא ובשם הר"מ במז"ל דדוקא בשהוא מעונן גמור אבל כשהעננין עוברין ושבין פעם נגלה ופעם נכסה אין בכך כלום וכן עשה מעשה וכן עיקר

ולא במים הגרופין פירש"י ז"ל ממוליאר הגרוף שהן חמין או פושרין. והא פשי' והרב אלפסי ז"ל פי' שנשאבו בו ביום ויש מפרשין מים מגלגל הרחים שמתחממין על ידי התנועה המהירית מלשון נחל קישון גרפם. וכלהו איתנייהו וה"מ בלא שהייה

עברה ולשה מאי פירש"י ז"ל בחמין ומסתבר' דאכולהו קאי להא דדרש רב יהודה למים שלנו וכן לכל הני דדריש חמה וחמין כו' ובכולהו קימ"ל דאסור כרב אשי וכן דעת המפרשים ז"ל וה"נ משמע מדקאמר רב אשי היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר דממשמע דכל דאמרינן לא יעשה כן ולא אמרו בו היתר באיסור קאי אפילו בדיעבד ולאו דוקא עברה ולשה במזיד דהוא הדין נמי בשוגג דלאו מדין קנס הוא אלא משום חשש חמץ הוא ובמסכת שבת אמרי' ושהה מהו ואיכא דמפרש ליה בשוגג ואותן שנותנין את המים בלילה תחת הכוכבים אין למנהגן עיקר כלל

מאי דסליק לן אליבא דהלכתא אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובת מצה בשתי הלילות בחמשת המינין. יוצאין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו תרומת מעשר ולא תרומה גדולה ובשהקדימו בשיבוין ובמעשר שני והקדש שנפדו ואף עפ"י שנתן את הקרן ולא נתן את החומש. והכהנים בחלה ותרומה אבל לא בטבל אפילו טבל דרבנן. ולא במצ' גזולה ושאר מינין אורז ודוחן וקטניות אין יוצאין בהן ומותר לבשלן ולאכול מהן בפסח וכמו שכתבתי

מי פירות אין מחמיצין כלל ומותר ללוש ולבשל בהן כמו ותיקא ודכותי' ואפילו יש עמהן מים כר' עקיבא בד"א ביום שני אבל בשתי לילות הראשונות אינו יוצא בהן חובת מצה דהוי לה מצה עשירה וכן חלוט ואשישא שהי'