מהר”ם חלאווה על פסחים נו

מעילה הוא דלית בה הא איסורא איכא. וא"ת מאי האי דאמרינן בפרק החליל תנא אשה בוררת חטין לאור של בית השואבה ומקשה בירושלמי והלא מועלות ופריך קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. ומאי קא פריך והא אמרינן דאיסורא מיהא איכא. א"ל שאני התם דכיון שאין האיסור אלא דרבנן והקלו להשתמש לאורה שלא לצורך גבוה אלא לשמחה בעלמא כיון דהקלו הקלו אפילו לצורך הדיוט לגמרי(ח"י). וכבר כתיבנא לה התם בס"ד

והרי תרומת הדשן דנעשה מצותה ומועלין בה. ואף על גב דתנן במסכת מעילה אין מועלין בדישון מזבח הפנימי שאני התם דכתיב והשליך

הכניסה לרבקה פירש"י ז"ל קופלא בלע"ז שנותנין הרבה בהמות בקשר אחד ורבינו חננאל ז"ל גריס לרבקה כלומר לרעות מלשון עגלי מרבק. ופירש"י ז"ל דבעגלה ערופה איירי ובתוספתא תני להו תרוייהו כפרה אדומה ואע"ג דאייתי' עלה קרא דעובד בה היינו משום דילפינן מעגלה מעגל עגל

ע"ב שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה וא"ת והא אמרינן בפרק אין מעמידין פרה מעוברת ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין אלמא אפילו עלה עליה זכר לר' אליעזר כשרה. א"ל דהא דהכא כרבנן ור' אליעזר כר' יהודה דאמר עלה עלי' זכר כשרה העלו עליה זכר פסולה

בין לצרכו בין לצרכה. פי' דתרוייהו איתנהו: תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם בערלה דוקא קליפין משום דכתיב את פריו את הטפל לפריו אבל עצים לא ובכלאי הכרם אפי' עצים כדכתיבנא

חדש יותץ משום דהשתא נגמרה מלאכתו על ידי עצים דאסורא ויש שבח עצים בתנור ואסור ליהנות ממנו לעולם ישן יוצן דהא לא מהני ליה אלא לאפיה דהשתא ובצנון סגי

וחכמים אומרים הפת מותרת דיש שבח עצים בפת לא אמרינן כל שנשרפו

לא קשיא הא ר' הא רבנן. כלומר ר' דאית לי' הפת אסורה משום דיש בו שבח עצים בפת ה"נ אי"ל זה וזה גורם אסור הלכך חדש יותץ אע"ג דאיכא תנור שנגמר נאיסור עצים ועצים דהשתא דהתירא ושניהם גומרין האפיה. וא"ת וכיון דסברי רבנן אין שבח עצים בפת וזה וזה גורם מותר ישן אמאי יוצן דהא איכ' תנור דהיתרא ועצים דהשת' דאיסורא. וכן מאי האי דאמרי' אימר דשמעת ליה לר' יש שבח עצים בפת זה וזה גורם מי שמעת ליה והא ודאי כיון דקתני הפת אסורה בישן שלא צננו הא קסבר זה וזה גורם אסור. וא"ל דאפילו מאן דאמר זה וזה גורם מותר ה"מ בדיעבד אבל לכתחל' לא וכדתנן אין נוטעים אגוז של ערלה ואם נטע ' ר' אומר מותר אלמא אפילו לר' יוסי דאית ליה זה וזה גורם שרי ה"מ בדיעבד אבל לכתחילה לא הלכך ישן כיון דאפשר בצנון ולית בה פסידא כל כך הו"ל כלכתחילה ובעי צנון אבל חדש דבעי נתיצה הוה ליה בדיעבד ושפיר דמי

רא"א אומר אחר אחרון אני בא. ואסיקנ' דטעמא לאו משום זה וזה גורם אסור וכדאביי לעולם בתר אחרון אזלינן שהוא גומר המלאכה. וא"ת למאי דקס"ד כאביי דבקדם וסליקו אזלינן בתר אחרון הא אי אתינהו בבת אחת אסור אבל כל שנפל של תרומ' תחילה אעפ"י שהחמיץ מקצתה כיון שסילקו קודם שנפל של חולין שנגמרה על ידו המלאכה שרי וברייתא דחדש יותץ כר' אליעזר ואמאי יותץ והא הוה ליה שקדם וסילקו שהרי נצתנן והאחרון עצים דהיתר וניזל בתר אחרון ואפי' לאביי. וא"ל דלא אמר ר' אליעזר אלא בששני הגורמין שוין כי הא דשאר אבל תנור גורם ראשון עיקר שגורם מלאכת התנור ולעולם ניכרה מלאכתו בתנור ואפילו לא, בא וגרם שני מה שאין כן בשאר דמעשה גורם ראשון אינן נכרים בלתי גורם שני

דף כ"ז ע"א נתערבה באחרות כולן אסורות ול"ג ואחרו' באחרות דספק ספקא אפי' בע"ז שרי דבמס' זבחים אמר רב טבעת של ע"ז שנפלה לתוך מאה טבעות כולן אסורות ושמואל א' טבעת של ע"ז שנפלה לרבוא ומרבוא לרבוא כולן אסורות ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי ועוד דאם כן לשמואל דאמר התם ספק ספקא אסור בע"ז ואותבי' עליה ואצטריך לפרוקי אנא דאמרי כר' שמעון לימא מתני' היא אלא ודאי לא גרסי' לה

ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח פי' הנאת העצים וכן פירש רבינו חננאל ז"ל והראב"ד ז"ל והכי משמע לשון הולכת הנאה ובתוספות