מהר”ם חלאווה על פסחים לב

אם זה לבן וזה שחור. או עכבר נכנס וככר בפיו וחולד' יוצאת וככר בפיה ואפילו עכבר בפי חולדה כולן צריכין בדיקה דכלהו חדא ספיקא נינהו. אבל עכבר נכנס וככר בפיו ומכיר לעכבר וחולדה יוצאת וחולדה וככר בפיו בפיה אין צריך בדיקה כיון דאיכא למתלי. ככר בשמי קורה וככר בבור וככר בפי נחש צריך להוריד ולהעלות ולשכו' חבר להוציאו ואם אינו מוצא או שהשכר רב מבטלו: בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרי' ואם לא בדק בודק ביום ואם לא בדק בודק בתוך המועד ואם לא בדק בודק לאחר המועד. ותו לא מידי

ע"ב תנן התם אחד אומר בשנים בחדש וא' אומר בג' וא"ת כיון דעבדי חקירת כמה בחודש חקירת באי זה יום למה לי וכו' וא"ת עוד אמאי לא תני אחד אומר באחד לחודש וא' אומר בשנים וכו'. וא"ת ואמאי עדותן קיימת לימא אי דייקינן בהו וכו'. וא"ת עוד מרישא שמעינן לה וכו' כולה כתבתיה בפרק היו בודקין במסכת סנהדרין בס"ד

שזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע בעבורו הא דלא קאמר שזה ידע בחסורו של חדש וזה לא ידע משום דאי אמר חד אנא ידענא בחסורו של חדש וקושטא קאמר אם כן אידך דקאמר דהחדש מעובר על כרחין שקרא קאמר דהא לא שמע שיפורא אבל כשזה יודע בעיבור' בקושטא אידך דלא ידע ואמר דחסר הוא לא משקר דאפשר דלא שמע וסמיך אמולד הלבנה דחסר לעולם דחדושה של לבנה כ"ט יום וכעין מאי דאמרינן שב ואל תעשה שאני

אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה עדותן בטלה אמרינן טעמא בפרק בן סורר משום דבחד עבורא טעו רובא דאינשי אבל בתרי עיבורי לא טעו וא"ת ולמה לי טעמא דרובא תיפק לי משום דמכוני יום אחד וכו' וא"ת עוד זה אומר בשנים וזה אומר בשלשה אמאי עדותן קיימת וכו' כתבתיה שם

אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש עדותן קיימת. וא"ת ואמאי עדותן קיימת וכו' אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה. וא"ת ואמאי בטלה. כתבתים שם בס"ד

לדברי ר' יהודה אדם טועה חצי שעה איכא למידק א א"כ אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע אמאי עדותן בטלה. לימא מעשה כי הוה בפלגי דשית בין מיפק ועייל הוה מאן דאמר בחמש בסוף חמש וטעי חצי שעה ומאן דאמר בשבע בתחלת שבע וטעי חצי שעה ושש בשבע מיחלף דשית ביה קאי כדאמרי' בסמוך דאי לא ליתני זה אומר בשש וזה אומר בשבע עדותן בטלה דהוי רבותא וה"בו' נמי מחלף מדלא תני נמי ז"א בה' וז"א בה' עדותן בטל' וכי תימא איצטרכי לדייקי עלייהו אי בסוף שעה קאמרי או בתחילה ולהחמיר לא דייקי וכדתריצנא. אכתי קשיא לרבא דאמר לכולי עלמא אדם טועה שתי שעות הא אפש' דעובד' הוה בפלגי דשית ובין תמצא למימ' דבתחילת חמישית ושביעית או בסוף קאמרי' הא אפשר דטעו שעה ומחצה. וא"ל דאי הוה אמרי' הכי חשבי' ששית דשביעית לגבי האיך דאמר בשבע ולאידך דקאמר בחמש חשבינן ששית בחמישית וקא סתרי אהדדי. אבל כי אתי חד ואמר בשש ואתא אידך ואמר בז' עדותן קיימת דליכא מאן דסתר ליה וכן זה אומר בחמש וזה אומר בשש (ח"י)

דיהבי להו כולה טעותייהו. כלומר לכל חד ארבע שעי תרי לקמיה ותרי לאחוריה ולאו לקיים עדותן קאמר דאי בתרי דלאחוריה חיישינן הא איכא ארבע שעי בין עדות דהאי לעדות דהאי אלא לענין הזמה בלחוד קאמר דאי אתו עדים ומסהדי תרוייהו משתים לשלש ואתו מזימין ואמרי בשתים ושלש עמנו היתם יכול האחד לומר אנא בתרי שעי דלאחורי קא טעינ' ובתחלת שעה ראשונה הוה. ואידך נמי מצי למימר בסוף חמש הוה וטעינ'. ואע"ג דבתחלת שעה ראשונה לא טעו להחמי' לא אמרינן אבל להקל אמרינן דטעי הלכך אינן מזימין עד דאמרי מזימין מתחלת שעה ראשונה עד סוף חמישית עמנו היתם וכן פירש"י ז"ל. וא"ת א"כ כי לא אמרי נמי הכי אמאי עדותן קיימת ניחוש דלמא טעו בתרוייהו ואין כאן עדות. תירצו דאנן לכוין עדותן בעי' אלא דכי אמרי אינהו להציל עצמן מהזמה מיהמני. ואכתי מקשו אמאי תלינן הטעות במוזמין נתלי במזימין. ותירצו דשאני מזימין שהתורה האמינן וחדוש הוא כן פירשו בתוספות ולפי זה על כרחין אית לן למימר דהכ' בשכבר נגמר הדין דאי לא אין כאן הזמה דהא קיימ"ל אין העדי' נעשים זוממין עד שיגמר הדין. אלא דהכא כשבא הא' ואמר בשתי שעות והאחד אמר בשלשה ונתקיים עדותן דמסתמא לא תלינן בטעות דלאחוריה לבטל עדותן שאם אתה אומר כן אין לך עדות קיים לעולם שאפילו יאמרו שניהם בתחילת שעה שלשית אף אנו נאמר שמא האחד