מהר”ם חלאווה על פסחים יד

אין בחלקו של ישראל כשיעור פטורה מן החלה אלמא לאו בקלא ולאו קלא תליא מילתא ועוד דגרסי' עלה דההיא בירושלמי ומה בינה לעיסת ארנונא שהיא חייבת בחלה תמן ברשות ישראל היא עומדת שמא ימלך הגוי שלא ליטלה ברם הכא בדעתו תלויה אלמא ארנונא לאו שתוף הוא. ועוד דמאי שיטה הכא שיתוף הגוי. אלא ארנונא מלשון והלך זה ארנונא כלומר שנותנים עישור הבהמות או חלק המלך וכן מן העיסה ומכל מאכל ולשון ארנונא בלשון פרס מאכל וכן נונא היום בלשונינו וכן נראה לי שכשהולך המלך ממקום למקום נוטל זה לסעודתו ועל כן נקרא והלך והוא דבר הלמד מענינו להא דרבא דבעירו חמירא דבני חילא, ומשו"ה אמרי' בירושלמי דלא דמי דהתם בשותפות עד שיגלה הגוי דעתו שאינו רוצה בה מסתמא שלו הוא אבל הכא מסתמא של ישראל אלא שאם בא הגובה לגבות הרשות בידו. וכן כתבתיה בפ' קמא דמס' בתרא

הפקידו אצלו זקוק לבער יחד לו בית אין זקוק לבער פירש"י ז"ל יחד לו בית דא"ל הא ביתא קמך. נראה דאיהו מפרשה הכי דדינא קתני הפקידו אצלו שלא קבל עליו אחריות אלא שקבלו סתם בתורת פקדון וכיון שהוא חייב בפשיעה כדין שומ' חנם זקוק לבער ואם יחד לו בית דא"ל הא ביתא קמך אין זקוק לבער דכל הא ביתא קמך לא שומר חנם הוי ולא שומר שכר הוי. וכן כתב רב אחא משבחא ז"ל ואי נטירותא ברשותיה דגוי היא דאמר הא ביתא קמן לא מחייב לבעורי וכן כ' הרב בעל הלכות ז"ל וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שהשמיטה להא ברייתא מהלכותיו משום דדין שומרים היא שמעינן להו בעלמ' והכא הא אשמעי' רבא דכל שחייב באחריות ואפילו בפקדון כעין ההיא דבני חילא מחייב לבעורי. ואע"ג דאפשר דגוי אינו בדין שומרים דרעהו כתיב כי היכי דממעטינן מינה הקדש אפי"ה דילמא בדיניהם חייב והו"ל כעין בני חיל' ולפי"ז הכי מפרשא ברייתא הפקידו אצלו בתורת פקדון אם בשומר חנם או בשומר שכר זקוק לבאר שנאמר לאי ימצא ייחד לו בית שלא קבלו בפקדון אלא דאמר לי' הא ביתא קמך אין זקוק לבער

ורב אשי אמר ייחד לו בית לאותו פקדון יחוד גמור דהיינו בשכירות אין זקוק לבער וחדא קתני והלכך לא שמעינן מינה שיהא מותר בשכירות באחריות גמורה אלא בתורת פקדון ומ"מ דינא הכין הוא דה"ה דאפילו באחריות דמי לא אמרי' דפקדון אסור ואפילו הכי בשכירות בית מותר הכי נמי באחריות דמאי שנא. ור"ת ז"ל פי' דבפקדון דשומר חנם לא מחייב דאין זה אחריות דפושע מזיק הוא אלא הכא בשהפקידו אצלו באחריות אונסי' ואפי"ה ייחד לו בית דהיינו בשכירות אין זקוק לבער דאחריות של ישראל בחמץ של גוי ברשו' הגוי אינו עובר עליו מה"ת. וכדתניא במכילתא בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כמשמעו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אעפ"י שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו ויצא חמצו של נכרי שהוא ברשותו ישראל וחמץ שנפלה עליו מפולת אעפ"י שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו אלמא חמצו של ישראל ברשו' נכרי אין ישראל עובר עליו וכל שכן חמצו של גוי ברשותו אלא שהישראל קבל עליו אחריות מיהו הא דקאמ' דחמצו של ישראל ברשות נכרי אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר אבל מדרבנן מיהא אסור דתניא לקמן בפרק כל שעה אבל נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח דברי הכל עובר ואוקי' בשהרהינו אצלו וברשותו דגוי משמע ומאי עובר אסור לאחר הפסח הואיל ועבר עליה מיהא מדבריהם וה"ה נמי לחמצו של ישראל ברשות ישראל אחר שלא באחריות דמדאורייתא לא קא עברי אבל מדרבנן מחייב בעל החמץ לבעורי וכדכתי' לעיל

אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכה ע"ז התם במס' ע"ז דייקינן עלה בגמר' דמדקאמר במקום שאמרו להשכיר אלמא יש מקו' שאין משכירין דהיינו בארץ ישראל וסתמא כר' מאיר וטעמא משום לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע וכיון שכן תו לא דייקינן מינה מידי אלא דכ"מ שאמרו להשכי' דהיינו בסוריא ובחו"ל לבית דירה אסור. ואע"ג דבחו"ל מותר למכור בתים טפי עדיף למכור מלהשכיר דלהשכי' לא תביא תועבה אל ביתך קרי ביה. אבל בירושלמי דייקי מקום שאמרו להשכיר דוקא הוא שאסור לבית דירה דהיינו בסוריא אבל מקום שמותר אפי' למכור דהיינו בחו"ל מותר אפילו להשכיר לבית דירה ואפשר נמי דגמרין לא פליגי עלה דתרתי נמי איכא למידק מינה ואע"ג דכתיב ביתך והאי ביתך קרי' ליה דשכירות לא קניא אפי"ה מותר בחו"ל דעיקר פשטיה דקרא במביא