מהר”ם חלאווה על פסחים קכה

תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת אינו מבדיל אלא בתפלה לבד. טעם מקדש טעם מבדיל אבל אסור לטעום קודם קדוש. ואסור לטעום קודם הבדלה כל שיש לו כוס להבדיל עליו אלא מים בלבד

נטל ידיו ראוי לו לקדש ולהבדיל אם ירצה אבל בליל הפסח אם ידיו נקיות לא יטול ידיו עד שיקדש

מקדשין בין על היין בין על הפת וביין הראוי לנסך על גבי המזבח וביין מבושל או שנתערב בו דבש אעפ"י שאינו ראוי ודוקא ביין אדום אבל לא לבן. ואין מבדילין אלא על היין או על שכר כל שהוא חמר מדינה

המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא ובשיעור אדם בינוני וכן כל ברכה חוץ מברכת הנהנין שהוא בכל שהו. אפי' עני שבישראל לא לא יאכל בלילי הפסח עד שיסב. מצה צריכה הסיבה מרור א"צ הסיבה יין צריך הסיבה כולהו ארבע כסי

הסיבת ימין לא שמיה הסיבה. פרקדן לא שמיה הסיבה

בן אצל אביו צריך הסיבה. תלמיד אצל רבו א"צ הסיב' שמש צריך הסיבה. אשה א"צ הסיבה ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה. נשים חייבות בארבע כוסו' אבל קטנים פטורין

ארבע כוסות אלו צריך בכל א' רביעית הלוג בין חי בין מזוג בין חדש בין ישן אלא שאם שתאן חי ידי יין קדוש יצא ידי ד' כוסות לא יצא. שתאן בזה אחר זה בלא הפסק סדר הגדה לא יצא השקה מהן לבניו ולבני ביתו כל ששתה כשיעור יצא דא"צ כוס לפני כל אחד ואחד. שיעור טעימה רביעית או מלא לוגמיו כל שהוא יתר

חוטפין מצה בלילי פסחים ומחלקין לתינוקות קליות ואגוזין כדי שלא ישנו. רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. שיעור הכלי לחלה ב' טפחים רוחב על ב' וחצי אורך ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע לא יפחתו לו לעני מד' כוסות של יין ואפי' מן התמחוי ד' כוסו' אלו צריך לברך על כל אחד בפ"ע ואחר כולן על הגפן אבל לדעת הרשב"א ז"ל א"צ בפ"ה אלא אכסי קמא ואכסי דברכתא. יין שלפני המזון או לאחר המזון קודם בה"מ אם שתה ממנו רביעית צריך לברך עליו על הגפן דאין בהמ"ז פוטרת מעין שלש אלא במה שמברכין עליו על המחיה שהוא מזון ממש אבל יין שבתוך המזון בהמ"ז פוטרתו מברכה לאחריו. ודעת הרשב"א ז"ל שאפי' ביין שלפני המזון ושלאחריו פוטרת בהמ"ז

בירך ברכת המזון על הכוס ושתה ממנו רביעית ובירך אחריו על הגפן היא פוטרת לכל היין הקודם לו לכולי עלמא בין שלפני המזון בין שלאחר המזון ותו לא מידי

דף קיד ע"א מזגו לו כוס ראשון וכו' הביאו לפניו מטבלי בחזרת. פי' רבינו שמואל ז"ל מטבל מטפל דטבול ממש ליכא למימר דאכתי לא הביאו לפניו חרוסת כדקתני בתר הכי הביאו לפניו מצה חזרת וחרוסת. ואע"ג דבעי טבול משום קפא האי קפא לאו סם המות הוא שימית את האדם מיד ובטבול שני תמות אותו התולעת. ורבינו תם ז"ל פי' טבול ממש דהכי משמע במתני' ובברייתא דתרי טבולי הוו אלא דהאי טבול קמא אינו אלא משום קפא ובחומץ בלבד סגי והיינו דקתני בתר הכי הביאו לפניו חרוסת. והרמב"ן ז"ל פי' טבול בחרוסת ממש ואע"ג דהדר תנא ליה הביאו לפניו חרוסת היינו משום פלוגתא דר' אלעזר בר' צדוק ורבנן אי חרוסת מצוה או לא תדע לך דהא קתני מטבל בחזרת ואפי"ה הדר ותנא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת. מיהו כיון דטבול זה ראשון אינו אלא משום קפא אי בעי לטבל בחומץ בלבד הרשות בידו כדברי ר"ת ז"ל. כלומ' דאכיל' החזרת הוא משום הכירא לתינוקת ולא הטבול ממש והא דקתני מטבל בחזרת היינו בדלית ליה שאר ירקי וכדאית' בגמ' דטבול זה אינו אלא משום הכירא לתינוקת ובכולהו ירקי נפיק אע"ג דלא מריר. וכד הוינא בבי רב נהיגנא לטבולי בשומר רענן הנקרא פגול

עד שמגיע לפרפרת הפת פי' רבינו שמואל ז"ל פרפר' הפת חזרת של חובה שמברך עליה לאכול מרור ואינו מחוור דהא תנן בירך על הפת פטר את הפרפר' ואי פרפרת אפי' ירקות ופירות קשיא דרב פפא דפסיק התם במס' ברכות דתאנים וענבים דברים הבאין בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דטעונין ברכה לפניהם אלא ודאי פרפרת אין פירושו ליפתן אלא דבר שהוא כעין פת ובא להשביע ולפי' נפטר בברכת הפת כל שבא תוך הסעודה והוא פת הבא בכיסנין לבד וכדמפרש התם במס'