מהר”ם חלאווה על פסחים קיז

דעתיה כלומר עקר דעתיה דהוי גמר דהאיך אפשר דרבא אשי טעה בה כולי האי ועוד דא"כ למה לי' לארוכי וכולהו כחדא ברכתא נינהו דהא קא שני להו שפיר ובכל הספרים גרסי' לה אעפ"י שרבי' שמואל ז"ל לא גריס ליה אלא עקר דעתיה ותו לא. משו"ה יש לפרש דהפסק ברכת המזון לאו משום גמר הוא אלא משום דאחייב לי' להפסיק תאסר באכילה ושתי' כל דמברך משום דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. והיינו דמדמי לה איקנ"ה ומשום הפסק הבדלה קא נגע בה ולא משום קדוש ומשו"ה לא מקשה מקדוש דעלמא דשאני קדוש דאע"ג דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר מ"מ דעתיה למשתי וכסא בידיה וכבר קדם ברכת היין לקדוש היום וכברכ' אחת אריכתא דמיא. אבל הבדלה שהיא ברכה אחרת ומחוייבת להפסיק בה ומשתא והבדלה בהדי הדדי לא אפשר דמי שפיר לברכת המזון וכי היכי דהבדלה אינה מפסקת ה"נ בהמ"ז ושנינן דלא דמי דבהמ"ז עקר דעתי' ממישתא כלומר על כרחי' ואפי' מברך אכוס משום דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר משא"כ בקדוש דלא עקר דעתי' ממשתי כדפרישית. ואי משום הבדל' כלהו כחדא ברכתא נינהו דאי לאו אפוקי ליכא עיולי ועל דרך זה פירשה הרמב"ן ז"ל. ונמצינו למדין דלא הוי הפסק אלא הפסק מחוייב דזמנו עכשיו בתוך הסעודה ודלא אפשר למעבד תרוויהו בבת אחת בין הוי גמר בין לא הוי גמר. תדע לך דהא כסוי לר' יהודה אין בו עקירת דעת שהרי חיה ועוף לפניו ודעתו על שחיטת שניהם אלא משום דכסוי הראשון הפסק מחוייב עכשיו אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא ולפנינו נצטרך לכלל הזה בענין ארבע כסי ונאריך בה בג"ה

כי מטא לאבדולי קם שמעי' וקא מדליק אבוקה משרגא אעובדא דר' יעקב בר אבא דאיקלע לבי רבא קאי דהוו יתבי בסעודת' ובמוצאי שבת הוי אלא דאפסיק בה בענין עובדא דאמימר ומר זוטרא משום קושי' דתלמידי דבי רב והדר הדר למלתיה וליכא לפרושי אעובד' דאמימ' ומר זוטרא דהוי לי' למימר כי מטו ולא אעובדא דרב הונא דאיקלע לבי רבא דהא קאמר אייתו לקמי' מאור ובשמים ומאי קאמר בתר הכי קם שמעי' וקא מדליק אלא כדאמרן וכן פירש רבינו שמואל ז"ל. אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פי' משום מאורי האש דבעינן מאורות טובא והכי קיימ"ל למצוה מן המובחר אבל לאו לעכובא

דף ק"ד ע"א והא מר לא שלש אמר ולא שבע אמר ואע"ג דלא יפחות ולא יוסיף קאמר אבל ביני וביני מצי אמר ה"ק לי' מ"ט אמרת ארבע אם לצאת ידי חובה באת בתלת סגי ואם להרבות בשבח קא בעית הי' לך לומר שבע

כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן ובפומבדיתא אמרי מעין פתיחתן סמוך לחתימתן. י"מ דמעין פתיחתן בעי לכולי עלמא אלא דשמואל מוסיף אף מעין חתימתן ובפומבדיתא סברי מעין פתיחתן דוקא. ולענין הבדלה דעלמא לא נפקא מינה מידי דבין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין פתיחה וחתימה הוא

אלא ביו"ט שחל להיות אחר השבת פליגי דבעי למחתם בין קדש לקדש למאן דאמר מעין חתימה צריך לומר בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת ולמאן דאמר מעין פתיחה סמוך לחתימה לא בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יו"ט אלא בין יום השביעי לששת ימי המעש' והלכך לדידן דקימ"ל כשמואל דבעינן מעין חתימה ה"ה נמי מעין פתיחה ובעי למיחתם בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת בא"י המבדיל בין קדש לקדש, ואע"ג דלא הוי מעין פתיחה סמוך לחתימה ממש שאני הכא דלא אפשר אי נמי בבין קדושת שבת לקדושת יו"ט כחתימה דמיא. ואפילו למאן דמפרש דשמואל מעין חתימה דוקא קאמר ולא צריך לדידיה מעין פתיחה אפי"ה אם בא לומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה כדפרישית הרשות בידו דסדר הבדלו' הוא מונה. וכן עמא דבר. מיהו מאן חתים בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת. וקדשת את עמך ישראל בקדושתך לא דאיק דאין כאן לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה

ע"ב אמר ליה לרב יצחק בריה זיל אמטי ליה האי כלכלה דפירי וחזי היכי מבדיל וכו' וכי אתא א"ל המבדיל בין קדש לחול הוא דאמר מינה משמ' לכאורה הא דאמרינן המבדיל בין קדש לחול זו היא הבדלתו של ר' יהודה הנשיא אף להיתר אכילה קאמר דהכי משמע אמטי ליה לעולא כלכלה דפירי. וחזי היכי מבדיל כדי לאכלן. ומבדיל בשם ומלכות ובכוס ובכי הא הוא דאמרי' לעיל חנניא אחי היה אומרה אחת ולית