מהר”ם חלאווה על פסחים קטו

טעונין ברכה במקומן אפי' לא הניחו שם מקצת חברים שאז הוא עקירות גמורה לכתחילה הוא דבעו לברוכי אבל לא למפרע דליכא למגזר בהו דלמא מישתלי והא למה זה דומה לנמלך ולשמש דמברך לכתחילה ולא לבסוף והנה אמת הנהו נכון

ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך הרב אלפסי ז"ל ושאר הגאונים ז"ל פסקו הלכה כרב ששת דהא מסקי' לדרב חסדא בקשיא ואע"ג דשני רב נחמן בר יצחק מאן תנא עקירות ר' יהודה היא אשנויא לא סמכי'. וזה תימה דמ"מ שנויא דקושטא היא דהא קתני בה בהדיא אמר ר' יהודה בד"א וכו' וכי תימא דאמרי' דבד"א לפרש דברי חכמים הוא וכרבנן אתיא וקשיא לרב חסדא והא אמרי' בפ' חלון כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי לפרש ובד"א לחלוק ולא עוד אלא אפי' אימתי ה"מ במתני' אבל בברייתא כולהו לחלוק. ושמא י"ל לפי שיטתם דכיון דבאידך ברייתא מתניא סתמא ולא מסיק בה דברי ר' יהודה משמע דכולי עלמא מודו בה והיא מלמדת על אידך דבד"א לפרש דברי חכמי' והשתא אתיאן תרוויהו כרב ששת ודלא כרב חסדא. אבל הרב בעל התוספות ז"ל פסק כרב חסדא משום דסמוך אשינוי' דמאן תנא עקירות ר' יהודה ורבנן דפליגי עליה וקם ליה רב חסדא כרבנן ואין לנו אלא דברי הגאונים ז"ל

אבל אם לא הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחילה

כתבו בתוספות דעצה טובה קמ"ל דצריכין ברכה למפרע דכיון שלא הניחו שם מקצת חברים שמא לא יחזרו שם או שהו יתר מזמן ברכה אבל אם יצאו בלא ברכה ולא שהו לחזור אין צריכין ברכה אלא לכתחי' ולא למפרע כלל וכן נראה עיקר. ולפי מה שפסקנו כרב ששת היכא ששכח ולא בירך במקומו ויצא צריך לחזו' למקומו ולברך כדאמרינן במס' ברכות דאחד עשה כדברי ב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה שחזר למקומו ובירך וזה שעשה כדברי ב"ה אשכח ארנקי

דף ק"ב ע"א תניא כותיה דר' יוחנן חברים שהיו מסובין לשתות יין וכו' כך גרסת הספרים. וא"ת והא אותביניה לעיל ותיובתא וסייעתה. וא"ל דכי אותביני' לעיל ה"מ משנוי ממקום למקום דומיא דאותן בני אדם שמקדשין בבית הכנסת והולכין לביתם ותניא כוותיה בשינוי החוזר למקומו וכדתקני וחזרו. מיהו אנן לא קיימ"ל כוותיה אפי' בשינוי החוזר כפשטיה דברייתא דלעיל שהוא שינוי החוזר ומשמע דבדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אפי' הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחילה וזה לפי שיטת הגאונים ז"ל שפסקו כרב ששת. ורבותי' הצרפתי' ז"ל גרסי בה תניא כוותי' דרב חסדא וסברי דיין מדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן הוא ופסקי הלכתא כוותיה דהא תניא כוותיה

כוס ראשון אומר עליו קדוש היום והשני אומר עליו ברכת המזון דברי ר' יהודה ר' יהודה לטעמי' דאית ליה הפסקה ומי גורם ההפסקה קדוש הלכך גורם בראש

ר' יוסי אומר אוכלין והולכין עד שתחשך גמרו כוס ראשון אומרין עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדוש היום ר' יוסי נמי לטעמיה דאית ליה אין מפסיקין כלל ומי גורם קדוש ברכות המזון וגורם בראש ואיכא מאן דקשיא ליה בדר' יוסי דקתני עד שתחשך דהא לר' יוסי לית ליה הפסקה כלל ואפי' משתחשך כל שהתחיל מבעוד יום. משו"ה גריס רבי' שמואל ז"ל אוכלין והולכין משתחשך. ויש ספרים דגרסי אוכלין והולכין עד שיגמרו. והר"מ במז"ל קיים גרסת הספרי' דלאפוקי מדר' יהודה דאמר דמשקדש היום צריך להפסיק אמר איהו דעד שתחשך אוכלין והולכין וה"ה נמי במשתחשך ודיקא נמי דקתני גמרו כוס ראשון אומר עליו ברכת המזון דאלמא אינן צריכין להפסיק לעולם עד שיגמרו

ע"ב דהא יום טוב אחר השבת דאית ליה. כלומר ביו"ט ראשון של פסח ואית ליה כדתנן לא יפחתו לו מד' כוסות. אלא קדושא ואבדלתא חדא מלתא היא ברכת המזון וקדושא תרתי מילי נינהו. פי' קדושא ואבדלתא חדא מילתא היא דאי אפשר זה בלא זה דאי אפוקי שבתא עיולי יומא טבא הוא ואי עיולי יומא טבא אפוקי שבתא הוא משא"כ בקדושא וברכת המזון דלאו הא בהא תליין כלל והלכך צריכי תרי כסי. וכתבו מקצת חכמי הצרפתים ומינה שמעינן לברכת המזון ושבע ברכות של חתנים שצריכין שתי כוסות שזה לאכילה וזה לחתונה. ותרי מילי נינהו. ולא נהגו כן. וי"א דטעמ'